מתי יש הזדמנות לשמוע שתי זמרות ג'אז גדולות ביחד על הבמה, ועוד שתיים שמצליחות להתחבר למרות סגנונותיהן השונים. ננסי קינג כבר נעזרת במקל. כמעט בת 70. אבל איך היא שרה. כל הניסיון והמיומנות והאהבה לג'אז הגיעו מהשעתיים שהיא ישבה שרה ועשתה "סקאטינג" (Scatting) – אלתור ווקאלי ללא מילים. ולצידה – צעירה ממנה בהרבה מאוד שנים קארין אליסון, מי שהייתה מועמדת לפני שנתיים לגראמי, בלונד קצר, לא רק זמרת, אלא מוסיקאית נפלאה. כשהיא שרה MOANIN הקלאסי, זה מספיק להבין באיזו זמרת מדובר. לא קול ענק, אבל זמרת ג’אז יוצאת מהכלל.
הן התחילו ב- Never Say Yes וב-Polka Dots. בהמשך יגיעו הרבה סטנדרטים – Turn Around, Moonray ועד Footprints וגם The Shadow Of Your Smile וגם Bye Bye City Boy. הרבה דואטים, גם סולואים. וקארין החליפה בכמה שירים את הפסנתרן. סטנדרטים מוכרים ושירים של דיוק ג'ורדן, ויין שורטר, הוראס סילבר, להם חיברו טקסטים חדשים לצורך המופע המשותף.
נאמר את זה כך: מי שלומדת להיות זמרת ג'אז, הייתה צריכה להגיע להופעה הזו. היא הייתה חוסכת ממעצה לפחות שנת לימודים. מהי שירת ג'אז נכונה? אז זה היה שיעור מורכב מטווח רפרטוארי, מיכולת ההבעה, מהאינטילגנציה של שתי הזמרות, מהאלתור התחושתי, מהיכולת להעניק משמעות למילים ולשירים שכבר שמעת אלף פעם. הג'אז הווקאלי לא נשמע מזמן כל כך טוב כמו בקונצרט המשותף של ננסי וקארין. קארין שרה נפלא מוסיקה ברזילאית, בוסה נובה. שתיהן מדויקות, אינן מתייפייפות, אינן מפלרטטות עם קהל. הן מראות ששירת ג'אז היא אמנות גבוהה בפני עצמה.
את ננסי שמעתי כבר לא אחת בארץ, כמו לפני 6 שנים בסדרת ג'אז חם במוזיאון בערב מחווה לאנטוניו קרלוס ג'ובים, מלחין הבוסה האגדי. והנה גם הפעם הגיע הפסנתרן המצוין שלה, סטיב כריסטופרסון. הם עובדים ביחד מ – 1978, ויש להם שני אלבומים משותפים. העובדה, שהיא ממשיכה איתו, מעידה על הקשר המיוחד בין הזמרת לפסנתרן.
כשמאזינים לה, קשה להחליט אם היא מזכירה יותר את אלה פיצג'ראלד או שירלי הורן. מה שבטוח: לזמרת הזו בעלת בקול הגמיש יש דרך משלה לאלתר ג'אז.
קארין אליסון אם (חד-הורית) לבת 17 ("ועוד עשרה ילדים שהם עשרת התקליטים שהוצאתי עד היו, ומה שטוב שהם אינם מעירים אותי באמצע הלילה"). אליסון, שהייתה מועמדת ל"גראמי" ב-2006 גדלה באוהמה ניו-אינגלנד, למדה פסנתר קלאסי. היא בוגרת האוניברסיטה של נברסקה (1987). התחילה במועדון לילה בקנזס סיטי שהיה בבעלות דודה. ב-1992 הוציאה אלבום ראשון.
בין עשרת האלבומים שלה בולטים Sweet Home Cooking (1993). אלבום בצרפתית Azur-Te (1994) וגם אלבום שחציו צרפתית וחציו פורטוגזית From Paris To Rio, אלבום בלדות– "לזכור את ג'ון קולטריין", שני אלבומי קאברים כמו זה ששמעתי השבוע – Wild For You שהוקדש למי שאליסון גדלה עליהם. קט סטיבנס, ג'יימס טיילור, ג'וני מיטשל. עלFootprints (2006) בו היא משתפת את ננסי קינג, הייתה מועמדת לפרס גראמי בקטגוריה "אלבום הג'אז הווקאלי הטוב ביותר".
את ננסי קינג היא גילתה באמצעות חבר שהשמיע לה דיסקים שלה לפני כ-10 שנים." אחר-כך שמעתי אותה בשיקאגו. בלייב. ואז מלאת התלהבות, התקשרתי אליה וקבענו פגישה. אמרתי לה שאני מוכנה למכור את הדיסקים שלה בהופעות שלה. אני מתרגשת לשיר איתה יחד. ננסי היא קודם כל מוסיקאית גדולה. ידעת שהיא מתופפת? אני כפסנתרנית עושה איתה דואטים על בסיס החיבור בין פסנתר ותופים. אז שיתוף הפעולה הזה יוצא גם מהאלתור, ככה ששתינו מנהלות דו-שיח ומזמינות את הקהל להיות חלק מהשיחה הזו".
ומה הטיפ שהיא יכולה לנדב לזמרת ג'אז מתחילה.
"לשיר ג'אז זה לא משהו קונבנציונאלי. שירת ג'אז היא היכולת להעביר סיפור בדרך מאוד אישית. אז נכון שזמרות מתחילות מנסות לחקות את הזמרות המשפיעות עליהן, אבל המוכשרות מגיעות לסגנון משלהן, והסוד הוא – להיות עצמך. לשיר את הקול הפנימי"
זה אתגר אינטלקטואלי יותר מאשר תחושתי? – "זה שניהם. ג'אז ובמיוחד סגננון הבופ הוא בודאי אתגר אינטלקטואלי מכל בחינה מלודית, הרמונית. שירת ג'אז דורשת וירטואוזיות. אבל בלי נשמה – זה לא ילך".
ננסי קינג – שירה, קארין אליסון – שירה, סטיב כריסטופרסון – פסנתר, אד בנט – בס, טוד סטרייט – תופים.
