כמה פעמים אמרו עליו שהוא הזמר הכי מוכשר בין הכדורגלנים או הכדורגלן הכי טוב בין הזמרים. לפי התזמור בפתיחה לצ'לו ופסנתר – חשבתי שיש כאן הרבה יותר מזה. אבל הרשו לי לא להיסחף, ועם זאת: נתתי לשיר לקחת אותי אל מחוזות רומנטיים שמזמן לא ביקרתי בהם.
שמעון גרשון שר בקשה אישית שהיא תשאיר לו פתח לחזור למרות המרחק, כי הוא מרגיש קרוב כמו ירח בלילה עצוב. פשוט ויפה. או כשהוא מבטיח לה "וביחד נצא אל שדות של פרחים אדומים/ נתגלגל על הדשא כמו כמו ילדים". גם זה פשוט ויפה, אבל אחר כך מגיע משהו על דמעות ואושר גדול שקצת מקלקל ועושה מזה משהו דביק. אני בעד רומנטיקה נאיבית, במיוחד שהיא מגיעה מקול רוטט שמתכוון לכך (אם כי לא ממש זמר-זמר) וההצטרפות העזר כנגד מלי לוי גרשון מוסיפה צבע נוגה יפה. העיבוד של נויפלד ושגב מתחשב בלבבות רומנטיים, טעם של פעם, מרוכך והרמוני, מציף בגעגוע. ממיס את הלב.
