חמש שנים אחרי מותו מהתקף לב של האח מוריס גיב, הצליל הייחודי של להקת האחים ממשיך לדלג על מחסומי הזמן.

היום אפשר לסכם כבר דרך מזהירה של 7 אלבומי פלטינה, 8 גראמיז, מקום שמור היטב בהיכל התהילה של הרוקנ'רול האמריקני, 60 שירים (סינגלים) במצעדים. 32 שנה אחרי  Saturday Night Fever של 1977, עדיין ההרמוניות הקסומות האלה של טריו האחים וב- How Can You Mend A Broken Heart. – (דגימה 1) ממשיכות להפעים, גם קצבי הפאנקי, המנגינות הקליטות, הפופ המשובח.

האחים לבית גיב אולי לא הגיעו להישגים של הביטלס, אבל אם מחפשים דוגמא לאיך צריך להישמע פופ אמצע-דרך מקורי – זה הבי ג'יז. אגדות מהלכות שעשו אינסופ קאמבקים, ותמיד המציאו עצמה מחדש.

 "יו שוד בי דאנסניג" הוא אחד הדאנסים היפים שהגיעו אי פעם לרחבות. "ג'יב טוקינג" "סטיינג אלייב" גם "טרג'די" (דגימת סאונד מס. 3) קלאסיקות דאנס אולטימטיביות. וגם "סטיינג אלייב".

 ואיך אפשר שלא לאזכר את בלדות מיד טמפו מורחות כמו "כמה עמוקה אהבתך". או "התחלתי בדיחה". . אני מטורף על ההרמוניות הנשיות הגבוהות (הפלצט) של "לאב סו רייט" (דגימת סאונד 2) ונשבע שנית בקסם "טו מאץ' הבן". זה קולו הרוטט של רובין גיב, לעומת קולו הגבוה הכמעט נשי של בארי. כשהם שרים LONELY DAYS, זוהי חגיגה של הרמוניות קוליות חמות, קצב ותיזמורי מיתרי רחבי לב וצבע קולי בלעדי. הם תמיד נשמעו מאוד אמציונאליים, אפילו בתקופת הדיסקו שלהם.

השיר Man in the Middle המסיים את הדיסק מוקדש לזכרו של מוריס.

יצאו עד היום אין ספור אוספים של הבי ג'יז. אני לא מתכוון להשוות. מי שלא הגיע אליהם עד היום – זה אוסף טוב של 20 להיטים גדולים מאוד.