קני ג’י מתחיל אצלי בהנמכת הצליל. ככה אני אוהב לשמוע את הסקסופון שלו. "מוסיקת מעליות"? "הג’נטלמן הראשון של הג’אז", היה נעלב. אבל בואו נגיד – מוסיקת המעליות האולטימטיבית, ואני לא אומר את זה בקונטקסט שלילי. מוסיקה היא לא תמיד אמנות עילאית. Smooth מיוסיק (להבדיל מג’אז) הוא תחום מלודי לגיטימי, שכולל גם דברים יפים ומהוקצעים. קני ג’י בסוגו – משוייף, בעל צליל משלו, מהוקצע מאוד. יודע לעשות גם פאנקי כמו ב-Against Doctor’s Orders או "מה זה מצריך לזכות באהבתך" עם Hall Elllis . וגם סמבה ב-Brazil ואפילו נשמה יהודית ב-Havana, הקטע-אילתור הטוב ביותר בדיסק.
הדיסק נפתח ב-Song Bird מהמפורסמים שלו. ג’י משתף המון זמרים-אורחים: לני וויליאמס, ב"אל תתני לי לחכות לאהבה", שזה סול רך, פיבו ברייסון, אהרון נוויל, צ’אק קאן, "אדמה רוח ואש". גם לואיס ארמסטרונג, מייקל בולטון וג’ורג’ בנסון נמצאים ברשימת המשתתפים. שימו ווליום נמוך, זה עוד יעשה לכם טוב בנשמה. ראו הוזהרתם.