מילים: יאיר זיו וארז ברזוליק. לחנים: יאיר זיו ושמוליק נויפלד. הפקה מוסיקלית: שמוליק נויפלד ויאיר זיו. עיבודים: יאיר זיו, שמוליק נויפלד, עדי גולדשטיין.

אהבה נכזבת על רקע עיר חולה וגשם. קול גבוה שמטפס מעלה. "נרטב ומאוהב" שר יאיר זיו ב"עולם יפה יותר". אין שום בעיה להגיד על זה "קיטש", אלא שיאיר זיו כל כך מאוהב, מגיע לספירות רומנטיות כנות, שאפשר למחול. הפקת הפופ המלוטשת מסייעת לו להגיע לשם.  זמר בעל מנעד מרשים בין אינטימיות רגועה לסערת רוחות רגשנית. בין ציר הלב השבור והדואב להגיגים כאלה ואחרים על החיים, נדושים ופחות.

"כוכבים" מציע ברירת מחדל – לחיות את החיים, כפי שהם, כי במילא הכיוון של הסוף אינו ידוע. טקסט לא מלוטש שחוטא בקלישאות נדושות: "ניצחת את הקרב/ אבל המלחמה עוד לא ננעלת", משפט שנוגד את הפסיביות של "תחיה את החיים".
"ואחרי שהכל ייגמר, תישאר רק אהבה/ פשוטה, פשוטה, פשוטה, כמו לחם, טובה כמו אהבה/ אחרי שהכל ייגמר נוכל רק לאהוב".
המנגינה והעיבוד נמצאים איפשהו במחוזות יורופופ שנות השבעים, תרצו – הז'ה טם-ז'ה-טם בנוסח של מייק ברנט בטונים הגבוהים האלה. ככה לא כותבים היום שירי אהבה, אבל ככה כנראה שירי אהבה ממשיכים להפעים.
תלאותיה של האהבה נמשכות ב"חורף" – משחק מילים שקוף של Love ו"סתיו" ו"עליו" – על בחורות שמחפשות ובחורים מטושטשים שלא יודעים בדיוק מה הם מחפשים. סולם מוסיקלי שונה. הרמוניה מיוחדת. נוגעת-ביטלס.
ב"הלב שלנו" מגיע בית כזה – "תנו לחיות תנו לאהוב, תנו לספור לאט עד עשר/תנו לרוח שוב לנשוב/ יש חיים אחרי האפר". יאיר זיו נשמע בין נוגה, נרגש לפתטי. הטקסט הסתמי לא עובר.
ב"אין לי מנוחה" – זיו מתערטל רגשית, כשהוא מבכה אובדן קשה בטון גבוה מקונן, וחבל שברגעים אינטימיים (עיבוד יפה לצ'לו) כאלה הוא מועד במשפטים שחוקים כמו "החיים זזים הם לא עוצרים אף לרגע".
"הלב שלך צמא למחסה", שר הזמר, והולך על נרגשות-יתר. שיר עידוד עצמי קצבי שנקרא "אל תתייאש", עמוס אלקטרוניקה, ועוצמות קוליות שנוגעות בפלצט. יותר מרשים כהפקת פופ עשירה מאשר כשיר איכות נטו.
אותה נרגשות יתר מטפסת לגג הדיאפזון ב"בואי נצלול לסוף הגדול שלנו", סערת חושים מלודרמטית ענקית. הייתי הולך על טקסט פחות באנאלי מאשר  "כל הלבבות השבורים מחכים למחר", ומה אם לב אחד כל-כך שבור שכבר אין לו אפילו מחר. הסערה הרגשית נמשכת ואף מתגברת בעוד שיר על פגיעתה של האהבה – "להסתיר את השמש".
ב"סוף העולם", בקשת האוהב הנכנע מהעזר-כנגד להישאר איתו, הקול נשמע טוב יותר בהרמוניה ובפריטה אקוסטית שמזכירות סיימון-גרפונקל, מאשר קול רגשני שמנסה לטפס עד קצוות הרגש. יופי של עיבוד והפקה מוסיקלית, מהטובים באלבום.
אלבום בכורה ליאיר זיו – עמוס רגשות, אולי אפילו ב-Over, חסר לי יותר הטון הרגוע, ה"אמצע", האיפוק, ויש כאן שירים כמו "ברחובות פריז" שמעידים שהוא יכול גם בקונטקסט הרומנטי-רגשני לעשות פופ איכותי. פרץ הרגשות של אלבום הבכורה חושף את חומר הגלם היקר בהפקה ייחודית – אך עדיין אינו מלוטש-בשל דיו.

יאיר זיו – "זמן", ההופעה, מועדון צוותא מאי 2009