מפיקים מוזיקליים: שמוליק נויפלד ויאיר זיו, תופים: רוני הוד, קלידים: אלון מוטקין , גיטרות : און דבי, בס: מאור שיטרית. זמרת אורחת: מאיה בוסקילה.

שירים: שיר סליחה, שיכור, ברחובות פריז, עולם יפה, כוכבים, הואי נצלול – עם מאיה בוסקילה, נשמתי – עם מאיה בוסקילה, חורף, בסוף העולם, הלב שלנו, להסתיר את השמש, ואחרי שהכל יגמר, אל תתייאש. הדרן: אין לי מנוחה, בואי With or Without You, ואחרי שהכל יגמר.

קול גבוה שר על חוויה טראומטית בפריז. הקור והעצב של עיר האורות דווקא מדליקים את אורות המופע של יאיר זיו. הקהל נכנס לפעולה. הוא מתחנן בפניה – אל תתרחקי ממני כאילו "אני איזה זר". מחיאות כפיים קצובות. פופ-מידל-אופ-דה-רוד.
את המילים זכרתי מהדיסק. במופע בצוותא, לא היה כמעט סיכוי שהאוזניים יקלטו את הטראומה כטקסט בהיר. זמרים בעלי איכות קולית, כמו זו של יאיר, שאינם זמרי רוק מובהקים, לא תמיד מצליחים לצלוח את עוצמות הסאונד של הגיטרות. חבל, כי מדובר בזמר-זמר, בעל מנעד שמאפשר לו קשת של סגנונות.
דוגמה הפוכה: להדרן עלה המפיק המוזיקלי של הערב שמוליק נויפלד, איש יקר בכלל, ליאיר זיו – בפרט, ללוות אותו בקלידים בשיר "אין לי מנוחה", העוסק במשבר הנפשי שפקד את זיו בעקבות מות אביו לפני כ-9 שנים. שיר געגועים מובהק, כתוב הכי פשוט ("אין לי מנוחה ממך… נשארתי באוויר מרחף בלי שום כיוון… והחיים זזים הם לא עוצרים אף לא לרגע, ואין למנוחה ממך"), והנה ללא הלהקה – שמעתי טון, שמעתי מוסיקה במובן הכי טהור של המילה. הליווי הרגיש המיוחד של נויפלד תרם  לאיפוק שהשיר הזה זקוק לו.
אמרנו זמר. ואמנם – יאיר זיו הוא זמר טוב מאוד בעל מנעד מרשים. בין אינטימיות רגועה לסערת רוחות רגשנית. בין ציר הלב השבור והדואב להגיגים על החיים, נדושים ופחות.
עוד דוגמא: "בסוף העולם", על בקשת האוהב הנכנע מהעזר-כנגד להישאר איתו, עיבוד אקוסטי – מהטובים בדיסק ובאלבום.
יאיר הזכיר במהלך הערב את הקשר שלו לפרויקט של עידן רייכל בשיר "בואי" – טריטוריה מוסיקלית שונה לחלוטין מזו של אלבום הבכורה. הוא לא שכח את החיבור שלו ושל ההרכב שאיתו ל – U2 בקאבר מוצלח ל – With Or Without You. וגם כאן התברר עוד גוון מיוחד יותר, מעניין יותר, בונו יותר, ביכולת הביצועית-ווקאלית שלו.

 והוא הרביץ דואט משובח ל"בואי נצלול" מתוך האלבום החדש עם מאיה בוסקילה, סערת חושים מלודרמטית, ביצוע יפהפה לטקסט די פשטני על לבבות שבורים שמחכים למחר ועל התמכרות לאשליה, שהיה יכול לזכות בהרבה דוז פואן באירוויזיון (רעיון לשנה הבאה – לשלוח את יאיר ומאיה לאירוויזיון) והוא שר פעמיים את "ואחרי שהכל יגמר" על האור (האהבה הפשוטה) בקצה המנהרה שמגיע אחרי הקשיים הגדולים, ביצוע שמטפס אל פסגות הרגש, שבמהלכו גם זיו עצמו מתייחס לדמיון בטונים הגבוהים עם ה"ז'ה טם ז'ה טם, ז'ה טם" של מייק ברנט גם בטונים הגבוהים האלה.
ברמות הווקאליות-תחושתיות – זמר שהולך להישאר איתנו. השאלה המסקרנת היא לאן יוביל אלבומו הבא. או: לאן יתעל את איכויותיו כזמר, כי בדוגמה של הקאבר ל-U2 מצאתי גוון שמאוד אהבתי אצלו, הרבה יותר מאשר ה"מייק בראנטיות" של "ואחרי שהכל יגמר", שהוא שיר טוב בסוגו, ואני מאוד מקווה, שיאיר זיו יהיה בעוד כמה שנים בונו מקומי.

יאיר זיו ראיון וקטעים מהמופע
יאיר זיו ומאיה בוסקילה – בואי נצלול