כרמי זיסאפל ערן ויץ

ליבלה הד-ארצי
5/5

"עכשיו אני חולמת אהבה/ עוצמת את עיני מסתכלת לתקרה/ הדממה עוטפת אותי כחול/ בוא ניסע לים הגדול"

הקשבה למוסיקה של כרמי זיסאפל וערן ויץ כמוה כקריאת שירים, שהמוסיקה מעניקה להם רובד אינטימי רגיש מאוד, בהדגשים על משמעויות-דקויות, לעיתים אירוניות. המיוחד באלבום בטון המאפק אך גם מלא ההבעה והחיוניות של זיסאפל, העיבודים המינימליסטים ההולמים, גם בעידון הדואטי. השירים – חלקם מעמידים יחסים אישיים מול מרחבי הזמן והמקום הגדולים, גם הרצון לברוח לאי-שם במרחבים האלה.
"לא להשאיר סימן בזמן שלי כאן", שרה כרמי זיסאפל בטון נוגה. צליל אקוסטי ענוג ועדין מתחבר לבקשה הצנועה. הקיום שלנו בזמן הזה – מייחד גם את "הציפור" – סיפורה של ציפור לבנה שהתבלבלה במעופה אל עבר ארצות הקרח והאש, ובדרכה צייד ירה עליה הותיראותה שבורת כנף, וחמור יותר –  את גוזליה יתומים וחסרי ישע.
זיסאפל, שרה את השיר בלי דראמה, אלא כמו בהשלמה עם "עולם כמנהגו". עיבוד פולק פשוט. מסוג השירים הרגועים, שהגוון האקוסטי המאופק שלהם אינו מרמז על הסערה המתחוללת.
חלק מהפראזה הראשונה בשיר הזכירה לי שיר אהוב מהשבעים שנקרא Alone again Naturely של הזמר ג'ילברט או'סאליבאן. לא יודע אם ערן ויץ שמע את השיר, אבל עובדה היא שאני שמעתי בשיר את השורה המוסיקלית הזו, וגם במילים "שוב לבד באופן טבעי" יש משהו שמתכתב עם השיר הזה.

היחיד מול מרחבי הזמן והמקום – החשש מהלא נודע, מוטיב הגורליות קיים ב"עננים" – סיפור על עזיבתה של מי שרצתה לברוח. "סעי מכאן גלי עולם ותחזרי אלי" הוא אומר לה, "וגם הוא ידע/ כשארז איתה מזוודה/ שלא בטוח שתחזור" בלדה מושרת באינטימיות נוגה בליווי אקוסטית.
"חלום" הוא שיר על פער בין חלום (זך ורגוע) למציאות (מוכרת) מתורגם לשיר קברטי קצבי עליז בסגנון כמו רוסי..
צליל מיתרים מינימליסטי מלווה את כרמי ב"לטוב ולרע" – העוזב מבטיח לה לחזור לעורר בה געגוע ומוסיף: "לטוב ולרע נותרתי לבד". גם כאן זיסאפל משתמשת במושג "זמן" במשמעות גורלית – "האמונה באה והולכת, הזמן הולך ואוזל". טון תיאטרלי שמצליח להישאר מאופק. הליווי בבס ובאקוסטית מייצר אווירת ניכור הזויה. יפהפה.
רוגע ויותר "יציבות" מוצאים ב"שן שן" – הדוברת יכולה להרגיע אותו שמצאה לה מקום אצלו, עובדה שתלתה על הקיר תמונה. המוסיקה היא הפולק האקוסטי הישן והטוב.
ב"עד סוף היום" שרה זיסאפל: "מולכת ברחובות זרים/ שיכורה מעצב/ בעיניים עצומות/ מתמסרת בקלות לנשימה המשותפת/ לבכי ולצחוק/ שמחליפים ביניהם/ כאילו היו החברים הכי טובים"
עיבוד ג'אז צועני נוסח דג’נגו ריינהרדט האגדי נבחר לתאר יחסים בלשון סרקסטית. כרמי זיסאפל וערן ויץ מחייכים בדואט, שורקים ומרקדים קלילות סיפור של זוג שהולכים על פוזה כאילו היו החברים הכי טובים. הרקידות הג'אזית זו של הדואט – מעניקה משמעות צינית לשיר. העיבוד התוסס מדגיש את צליל פסנתר הבארים הסינקופי. גימיק יפה: השיר מסתיים ב"כאילו היו החברים הכי טובים" והנה, זיסאפל וויץ מפתיעים באקלקטיות שלהם, לא נעולים על סגנון. זוגיות יפה.
ב"לבד" – מעין בלוז, בליווי יפהפה של גיטרה אקוסטית משווה זיסאפל את ה"לבד" שלה מול ה"לבד" של האחרים. הומור סרקסטי. העיבוד החסכני + הרמוניות מבליטים את יופיו של השיר.
ומהלבד הזה לבדידות של "שני סיפור אהבה קטנים" של ארקדי דוכין ומיכה שטרית בדואט. אירוניה חריפה על יחסים. טונים מאופקים-מהורהרים-מדוכדכים. תואמי אווירת הדיסק.
וה"ולס" שמתנגן ומושר כ שנסון פריזאי רומנטי – על החיים והדמעות והמוסיקה, מעין פרפרזה על עולם כמנהגו נוהג.
סוכריה לסיום – שאינה רשומה על עטיפת הדיסק: Till There was You של הביטלס.
להיכנס לחדרם האינטימי של כרמי זיסאפל וערן ויץ, לחוש את זרימת הדם המשותפת שלהם. נדיר למצוא זוג יוצרים ששרים ברגישות זה את זו (או זו את זה) , חולקים חוויות שיריות כמו הם גוף אחד.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות