אילו ר' יהודה הלו היה שומע את המנגינות האלו שאתי אנקרי תפרה לשיריו, יתכן שנפשו הייתה יוצאת אל נפשה. לא סתם אני אומר "נפש". הלוי השתמש לא מעט ב"נפש" בשיריו. למשל: "יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב/ לך נכספה נפשי מפאתי מערב". לפי דברי ההקדמה של אנקרי – נפשה נכספה למילות המשורר בן המאה ה-12.
מאז שנתגלו לה (התבקשה להלחין שירים למופע שיוקדש כולו לשיריו) נפשה לא שקטה – "מחפשת מילים שהלב רוקד לפניהן בלי לדעת למה". והמילים הן מבחינתה גילוי של אוצר בלום, תחושה של "לב יוצר ההומה אל יוצרו, נרגשת כאורחת הטועמת מטעמים בארמון המלך".
לא קרוב אנוכי אצל שירת הפיוטים הנשגבת של ימה"ב, במיוחד לו זו העוסקת ביחסי ישראל והקה"ב. אני זוכר את שירת ימי הביניים כאחת הפרובלמטיות בשיעורי ספרות.. יכול להיות שהבעיה הייתה במורה לספרות, כי מדובר לעיתים בשירה מופלאה, שיש לגלות את קסמה.
אני שומע את המנגינות האלה, ועל דבר אחד אני יכול לחתום: אתי אנקרי גילתה את קסמה. חיברה ל יהודה הלוי מנגינות מאוד עגולות, שרה אותן בקולה האוהב-רחום, ואני מאמין שהתפעמותה – התפעמות אמת היא. מגע בשכינה.
השירים החדשים הם תולדה של תהליך שעברה אנקרי – התקרבות אל האל. ובשביל לבטא אמונה "בכל מאודה" היא פנתה לאחד מגדולי פייטני ימי הביניים. לפי רבי יהודה הלוי חשה הזמרת-מספרת כי הוא (האל) דודה והוא נרה והוא משען ומקור חיים. אהבתו בגלויה ובסודה. (השיר "בכל-לבי")

יחד עם המעבד השותף והפיק המוסיקלי פטריק סבג, פתחה אנקרי את השירים למארג של צלילים שקיים במרחב המוסיקלי, ההרמוניה והמנגינה המערבית, העיטור והמקצב המזרחי. המקצבים הדרום אמריקנים.
השיר "מי יתנני" שאורכו 9 דקות, נפתח בקטע אינסטרומנטלי ארוך שמכניס לאווירה תואמת. מנגינה לירית, מקצב מיד-טמפו בסגנון רומבה פלמנקו וגם צלילי אקורדיון מרככים. ושירת הלב כשהיא מבקשת "אל נא רפא נא".
בעיבודים לקחה נשימה ארוכה כדי להעניק למוסיקה מרקמים מגוונים. המקצב האקזוטי שפותח את "יפה נוף". המנגינה הקסומה המקצב האוריינטאלי הפריך ב"ידידי השכחת", אחד השירים המרכזיים במסורת יהודי בבל ומרוקו, שנכתב כ"רשות לנשמת" לשביעי של פסח, היום בו נבקע ים סוף ועם ישראל שר את שירת הים, שירת הגאולה הראשונה: יְדִידִי הֲשָׁכַחְתָּ חֲנוֹתְךָ בְּבֵין שָׁדַי, וְלָמָּה מְכַרְתַּנִי צְמִיתוּת לְמַעְבִידַי? למעשה – זעקה ותביעה כלפי הקב"ה. בלחן של אנקרי אין זעקה וטרוניה. רק אהבה ותקווה.
צליל הגיטרה האקוסטית בפתח "יונה מה תהגי", שיר שהוא דו-שיח בין כנסת ישראל במשבר לבין אלוהיה האוהב ומנחם, לוקח אל טון נוגה מנחם ומלטף שאני מכיר אצל אנקרי מימים עברו. מנגינה יפה הנישאת על מקצב ואלס, בעיבוד לחליל ולאקורדיון שמתפתח מטון נוגה למקצב שמחה, כדי להבליט הניגודים שבשיר.
המנגינות המינוריות היפות בצבע קולה מלא הכוונה מתנגנות גם בהמשך – "נפשי לבית אל" (ואלס) וב"מלאכים נהלכים". אנקרי אינה עושה מאמץ להעניק פרשנות למילים. היא זורמת איתן בטבעיות כאילו הן נבראו למילים של המשורר-הפייטן. וכמו שכתבתי על הסינגל "בכל לבי" – לזכותה ייאמר שהמוסיקה הזורמת הזו יצאה טהורה בניגון כזה או אחר. ר' יהודה הלוי הוא אמצעי שעזר לה להגיע אל היופי. אל המנגינה הפנימית.