שירה: יוני גנוט, גיטרות: איתי זנגי, פסנתר וקלידים: בני וילנר. גיטרה בס: דן אקרט. תופים: יניב כהן.
כשבוחרים שיר לקאבר, יש לשאול – למה? למה "עוד לא אהבתי די". המאזין אמור לקבל את התשובה בביצוע עצמו. נתחיל בשיר עצמו: שירה של נעמי שמר הוא שיר על רצון למצות את החיים, וכמה שיותר – יותר טוב. מתברר בסופו של דבר, במשמעות אירונית, שיש סיבה מדוע "לא אהבתי די" – כי הדובר בשיר בררן. למרות "שאת פה ואת כל כך יפה/ ממך אני בורח כמו ממגפה".
דווקא מבחינה זו, האינטרפרטציה של יוני גנוט ובין השמשות – מיוחדת, לעומת הגרסאות המוכרות (יורם גאון, למשל) משום שהיא מתמודדת יותר לעומק עם המשמעויות הפנימיות של הטקסט – מין התבוננות פנימית. עד היום נדמה לי, הכרנו את השיר הזה כסוג עממי לשירה שמחה בציבור, והנה סוף סוף – החוויה הפרטית. לא הכי אהבתי את המעבר הרוקיסטי העמוס והרועש באמצע השיר. העיבוד האקוסטי בהחלט מתאים. האם רוק הוא מס שחייבים לשלם רק מפני שמדובר בלהקה?
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
3 תגובות
גם אני דווקא אהבתי את המעבר הרוקיסטי בסוף,זה מוסיף הרבה לטעמי..
דווקא הקטע הרוקיסטי בבית האחרון מוסיף לטעמי. באמת מרגישים את ה"בורח כמו ממגיפה".
לא יורם