כמה שהוא אוהב אותה. כמה? אבל לפני שאנחנו מודדים, נתחיל בשיעור בעברית. שמעון יקירי, כמעט שלא הבנתי את השורה "לפעמים נראה דמיוני כמה אהבה יש בתוכי". ומשום מה? אתה שר "נראה" בקמץ במקום בסגול. התכוונת לזמן הווה ושרת בזמן עבר.  ההערה מופנית גם לצמד הכותבים, סיעור מוחות ששוגה וגם מניב טקסט עילג , שפה א-שירית ("נראה דמיוני" נשמע אנטי שירה)  מחובתם של הכותבים לתקן את הזמר. 

שנמדוד? אהבה כידוע אינה ניתנת למדידה. אין אהבת דוד כאהבת שמעון. ובכל זאת, לפי השיר – אהבה כזו עוד לא הייתה לו. הטון של בוסקילה משדר רגש משיכה עז: מרגיש אותה, מחפש לשמור אותה קרובה, מתרפק על הלילות איתה. יותר משהדמיון משחק תפקיד – הרגש ידו על העליונה.

בלדת אהבה שאין לה זמן, המנגינה שחוברת להמיית הלב עושה את דרכה למיתרי הקול. עיבוד אקוסטי וצליל מיתרים הם פס קול המורח את המלודרמה שבוקעת מפיו של בוסקילה בשכבת קיטש.  אי אפשר שלא להאמין שפיו וליבו שוווים, מה שהופך את הסרנדה לממיסת לב.