אם אתם לא יודעים מהו "קצב מטוגן" – נסו את "קוטג'". יש לו הסברים. (קוטג' – אדם בכור לשעבר מ"בויאקה" עם קוואמי ונמרוד רשף) למהו קצב מטוגן. למשל: שיר 5 באלבום החדש. ג'מייקני עם כל מה שתרצו. קוטג' לוקח את החיים והמוסיקה ראש קטן, יענו, תן לג'מייקני הזה לרוץ במקומך. דחוס מילים בראש טוב. שחק אותה ב"חיוביות" (שיר פותח – "שחור לבן") תן להבין שאתה אינדיווידואליסט , שאף אחד לא ילמד אותך מה טוב. שחוכמת החיים היא ללמוד מהטעויות של עצמך ולא מהחינוך שמנסים עליך אחרים ("מישהו אחר") והחיים יכולים להיות אחלה של חאפלה ים-תיכונית – כמו בשיר 6 "איזו אישה", וגם כאן רצוי שתהיה בקשר עם סצנת הרגאיי השחור.
אז נכון שהאפרו קאריבי הזה כשהוא פוגש את המזרחי מקפיץ ומרקיד, ברגל, אבל  לפעמים זה חלול כמו חבית בלי תחתית. היפ הופ מגיע בקטע חרמני צליל אלקטרוני על הבר – עם קולות סקס מלוחששים – "אני הדרים שלך תשתי אותי" ("סליזי") כוחני יותר, רוקי יותר – "אנחנו פה בשביל המוסיקה" "לא בשביל האגו לא בשביל להתעשר… וואללה" מי קונה היום את הסיסמאות האלה?
הפתעה: מה, גם קוטג' שר "אמא"? איזו רצינות מפתיעה. שיר הלל והודיה למאמי שלו שנתנה לילד שלה הכל, ובשתי מילים "אהבת חינם". קוטג' מרגיע את אמא שלא תהיה מודאגת – השקט שלה מובטח, כי כל מה ששלו הוא שלה ובכל שנייה שרק תבקש – כולו איתה. המוסיקה סטייל רגאיי בשאנטי, איטי, רגוע, עיבוד לכינורות וקולות, ניורוונת אהבה נטו, בלי שום מניפולציה.
עוד הפתעה, לא להאמין למשמע האוזן: שיר חינוכי – "אב בשמיים" באפרו-קאריבי היפ הופ אוריינטאלי חאפלאי שמסתיים בצליל עוד. עשרת הדיברות של קוטג' שלוקח גם אלהים לרחבת הריקודים וקורא לרוקדים ללכת "בדרך הישר" כי זה רצונו של היושב בראש הפירמידה. חיפשתי פואנטה. צחקוק. שומדבר. 
רגאיי ביאוס חברתי – הטוב בדיסק – "מהי מלחמה": "אנחנו הולכים לאיבוד ביחד/ הולכים שולל אחרי שנאה ופחד/ מחסלים אח את השני בנחת/ הולכים לעזאזל מהפח אל הפחת"
ויש לו חתיכת ראפ פאנקי מצוין על תרבות הצריכה המטורפת ב"לופי דה לופ" שהופכת את האדם ממולכד אובססיבית לקניות, "אלוף במינוסים בבנק" – עם שילוב של משפט מוסיקלי מ – Staying alive של הבי ג'יז. ולסיום – "כולכם נרקומנים", שמסכם את החיים לפי קוטג' – כל אחד מושך לכיוון שלו אין חוקים בחיים איך להתנהג נכון ("כל אחד תופר לו איך שבא לו מציאות"), ומה שכולם צריכים זו אהבה. אפרו רגאיי היפהופי מדליק לסיום.
שלושה עשר קטעים חרשתי. אלבום שזורק לפה ולשם. מחויך אך גם מנסה ליישר פרצוף רציני מול המראה.  דווקא בחוסר הקוהרנטיות של קוטג' יש משהו מיוחד עד מלהיב. כישרון מוסיקלי קליידוסקופי בלתי נלאה שאוהב מוסיקה וחי את הסצנה. שווה מעקב עתידי.