Are you under the impression
This isn't your life?
Do you dabble in depression?
Is someone twisting a knife in your back?
Are you being attacked?
Oh, this is a fact
That you need to know
Oh, oh, oh, oh
You and I, we might be strangers
However close we get sometimes
It's like we never met
"את ואני יתכן שאנחנו זרים/ בכל אופן ככל שאנחנו מתקרבים לפעמים/ זה מרגיש כאילו מעולם לא נפגשנו" תקשיבו לדואט האקוסטי הזה של You and I. מלודי להפליא. השיר שבחרתי מהחדש של Wilco. בלדת אהבה תמימה למשמע בדואט יפהפה עם Feist.
בגבם נושבת רוח שישים-שבעים ערה. כמו באלבום המצוין Sky blue sky – גם הקינקס נמצאים כאן. בצליל הגיטרות והקלידים. בהרמוניות הקוליות. אני שומע סגנון ג'ורג' הריסון בסלייד גיטאר בשיר You Never Know. לגיטריסט קוראים Nels Cline. לא "ממציאים עצמם" מחדש, אבל עדיין להקה-להקה, מיוחדת, מעניינת. שירים כתובים היטב, מלודיים להפליא. שימו לב להתפתחות של Deeper Down משורה לשורה, לתחביר המיוחד של מלודיה, קצב ועיבוד משהו שקורץ מחומרים שהופכים לקלאסיקות פופ. וגם שיר כמו Bull Black Nova שמצליח להמחיש תחושות של אשמה וחרדה. או הפופ הרגיש והמעודן Country Disappeared בעיבוד אקוסטי יפהפה לגיטרות ופסנתר. רגעים של יופי טהור. כנ"ל – יופיו של Everlasting Everything המסיים בביצוע הרגיש של ג'ף טווידי על אהבה מטפיסית: "כל חי חייב למות/ כל גורד שחקים יפול/ אל תנסה לספר לי/ שאהבתי הנצחית היא שקר …
Everything alive must die
Every building built to the sky will fall
Dont try to tell me my
Everlasting love is a lie
Everlasting everything
Oh nothing could mean anything at all
"וילקו" מצליחה להביע רגשות במוסיקה אמוציונאלית שיש בה יופי רגישות ועומק.
