"אני לא מבינה הכל/ אני רק מנסה לשאול / על מה אתה לא מדבר// כשאתה מסתכל עמוק/ בשניה שלפני הצחוק/ יש דמעה שאתה מאבד// זה לא כואב עכשיו/ זה מתעורר בשדה הקרב/ במלחמה שלך איתי"
דו"ח טרום נטישת הגבר שאיתה. ליהי עטר ממשיכה את הקו הנושאי של "לא אותך", השיר הקודם שלה. מחטטת ונוברת ביחסי הבינו-בינה השבירים. היא אינה מחפשת את מה שהוא אומר לה, אלא את מה שלא אומר. מה מסתתר שם בפנים, בשנייה שלפני הצחוק, מנסה לברר "ביום לפני האחרון" (קבעה מועד נטישה?) ואגב כך לא פוטרת עצמה מהבלגן – "ואיך אני פוגעת/ תמיד פוצעת ואז מטפלת". הקיצר, סיבוכים קשים ביחסים, שדה קרב, פציעות, כאבים.
ליהי עטר שרה בטון רך אפילו מדי נעים (צבע קולי בין דנה לפידות לאורטל אופק) את סערת הרגשות. הבעיה היא בדיקציה. השירה בתחילת השיר אינה רהוטה-שוטפת (שפת דיבור שמסרבלת את השירה) בהמשך מסתמנת חלוקה יפה של אנרגיות, מצליחה להטעין את השיר באמוציות. המנגינה מוצלחת למדי, פופ עם נגיעות רוק, טון שמעביר את התחושה. העיבוד של טל פורר לקלידים ולגיטרות – מהוקצע ומשדרג. כאמור, המשך ל"לא אותך", הסינגל הקודם שלה. זמרת בעלת יכולות הבעה טובות, שצריכה להקפיד יותר על טקסטים רהוטים. אין ספק שיש כאן זמרת שמצליחה לגבש זהות אומנותית בפרויקט מוסיקלי מושקע היטב.
תגובה אחת
כל כך נדוש ומשעמם. כתיבת טקסט ברמה של הבת שלי ( בכתה ו' ). הפקה מיקצועית, אבל כזאת שלא משאירה שום רושם מעבר לכך ובכל מקרה-שום הפקה מוסיקלית לא תחפה על שיר ירוד וביצוע צפוי כל כך.רע.