עוד ממיטב השנסון הצרפתי – אוסף

La Chasonnette 2

הליקון
4.5/5

שנסון. שנסון עושה לי געגועים. למה בדיוק? אשלוף ממוחי ההוזה: קברט פריזאי. השירה האלגנטית הזו, הצליל המזוקק הטהור של מספרי סיפורים שנשמעים שנסון רק בלשון בני צרפת. רומנטיים בגובה העיניים. בסנטימנטליותם הארוטית.

רוחו  נושב מהקברטים שלפני מלחמת העולם השנייה. צליל המוזט של הרובע הלטיני. מוריס שבלייה היה שם. אדית פיאף הייתה המלכה הראשונה, הגדולה מכולן. ז'אק ברל הביא כיוון חדש – שנון יותר מעורב יותר (שירים בעלי מודעות חברתית) קוסמופוליטי יותר – שיריו הגיעו לכל מקום, גם לרוק האמריקני. והיו איב מונטאן וז'ילבר בקו ושארל אזנבור (שני האחרונים, כמה מצער אינם באוסף)

הגעגועים ממשיכים להחיות את השנסון. הוא חי קיים נושם ושורד. אחרת – איך תסבירו את האוסף הזה, שנושבת ממנו רוח נוסטלגית ערה. התרפקות מענגת שמנתקת משאונו של העכשיו.

השנסון וסיפוריו תמיד עורר מוטיבציה אצל יוצרים וזמרים מקומיים. יפה עשו עורכי האוסף כשציינו כמעט ליד כל שיר את גרסתו העברית. "ההמון" (La Foule) של אדית פיאף מוכר כ"חיוכים" של חוה אלברשטיין. הלהיט הישן "שלגיה" המוכר משלישיית התאומים בתרגומה של נעמי שמר מגיע באוסף הזה בביצוע גי ביאר תחת השם Les Souliers. ואת "את חירותי" (Ma Liberte) המזוהה אצלנו כל כך בגרסת חוה אלברשטיין שר כאן סרג' רג'יאני, אחד מזמרי השנסון האהובים עלי. L'honne Au Coeur Blesse ששר ג'ורג' מוסטאקי אינו אלא "סתיו" המוכר מיהורם גאון. שנסון לעד זה איך לא Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל – קלאסיקה קוסמופוליטית, ואצלנו תורגם ע"י נעמי שמר ל"אל תלכי ממני" בגרסה המוכרת של יוסי בנאי. כאן בגרסה המקורית שעדיין מצמררת ברמות, ושום "כיסוי" לא יכול לה.

עוד שיר שממשיך להרטיט: L'homme Et L'enfant בדואט צובט של אדי וטניה קונסטנטין, אב ובתו הזכור לחברי מועדון הסרט הישן מסצינת הסיום של הסרט "אב וילדתו".  את הגרסה העברית – של "האב וילדתו" שר פרדי דורה.

לא הייתם מאמינים ש"עוזי עוזי" שהגששים ביצעו בזמנם הוא למעשה Toi Tu Souris  ששר מולודוג'י. השיר הרומנטי שעבר מעשנ מגונה הומוריסטי בגרסה של גברי בנאי…

ושוב – פיאף עם "מילורד" (סנדרה ג'ונסון בזמנה),  laura של גי ביאר מוכר כ"אורה" של אריק איינשטיין. צריך לשמוע את ביאר כדי להבין ששנסון זה מוסיקה צרפתית בלתי ניתנת לכיסוי.  ותקשיבו ל –  Totor Teto של האחים ז'אק שברדיו העברי הישן היה "אין כמו יפו בלילות" בביצוע רביעית מועדון התיאטרון.

וגם ברברה כאן עם "קנטטה קטנטנה" – בביצוע גדול, "הקומפניון דה לה שנסון" בשיר שנעמי שמר קראה לו "לחסדי" כשמסרה אותו ליוסי בנאי.  וגם פטשו וג'ורג' ברסנס ב – Mamam Papa המוכר כ"אמא אבא" בדואט של יוסי בנאי ויונה עטרי.

אמרנו נוסטלגיה? מגיעים לפסגותיה עם בורביל ששר בחיוכו הממזרי במקצב טנגו סוחף "אור הירח מעל מובאז'".

תקשיבו, תתגעגעו. תברחו לפריז. כמעט כמו בחלום.


בתמונות מלמעלה: ז'אק ברל, אדית פיאף, ג'ורג' מוסטאקי, גי ביאר, סרז' רג'יאני

La Chasonnette 2

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. כל הכבוד על הדיסק הזה ועל יוצריו וכל אלה שיעצו
    ועזרו, אנשים שמבינים עניין. עכשיו נותר לי לחפש את השנסונט מספר 1.

  2. דיסק נחמד – חבל שאין את הביצוע המקורי של ג'ורג' מוסטקי ל "את חרותי ".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות