הייתה התרחשות אחת בפסטיבל הפסנתר מארח שאי אפשר להשאיר מאחור בלי להותיר משהו לדפי ההסטוריה של המוסיקה המקומית. ההפנינג המוסיקלי התרחש בצהרי שישי באולם סוזן דלל (13.11) כאשר שלמה גרוניך הזמין את תזמורת מארש דוֹנְדוּרְמָה. מפגש יחיד במינו בין פסנתרן וירטואוז והרכב של חמישה-עשר איש המנגנים תערובת של מוזיקה בלקנית, ערבית, צוענית, אפריקאית, ג'אז ופ'אנק.
גרוניך התוסס, הדינאמי, הסקרן הבלתי נלאה מן הסתם אמר לעצמו, כשהציע את הקומבינה: יש סיבה למסיבה. יש כאן פוטנציאל לחגיגה. כשאיש ההקשה הצעיר חגור בתוף ומצילתיים חובר לנגן הטובה, ומתחילה הילולת כליזמר.
ב"שירים פשוטים" הייתה תחושה של אולם נשפים של פעם, ב"קואיננה", במקצב שבע שמיניות המבוסס על לחן בלקני, קיבלנו הצגה גרוניכית אקסהיביציוניסטית טיפוסית מתובלת בגוונים של ג'אז מחטיבת הסקסופונים של דונדורמה.
נגיעות סולו פסנתר קלאסיות גיוונו ב"עכשיו זה שנינו" בעיבוד יפה-מפתיע לטובה, ופתאום בתוך הבלקני הזה נכנס "הצד התימני שבך", שהשאיר את התזמורת לבדה על הבמה למפגן ביג באנד פאנקי-בלקני-צועני. גרוניך חזר להשתובב ב"לונה פארק" בסגנון המוחצן שלו, מעין הופעה דמונית מוטרפת. "וכיתתו" בוצע באוריינטציה של סמבה, עיבוד אקסטרווגננדי, צליל ביג בנד בשילוב שופר. ב"שומקום" שמענו הברקה – קול לואי ארמסטרונג של אחד מחברי התזמורת, הכנה לקצב וטמפרמנט שהיו הבסיס ל"סימפטיה", קטע ללא הפסקה שהתאים מאוד לאופי של הקומבינה הזו. וכמו תמיד אצל גרוניך – גומרים בשיא.
מה זה מארש דונדורמה? השם "מארש דונדורמה" הוא שיבוש קל של שמה של גלידת מַרַש דונדורמה (Maraş dondurması) ממנה טעם איש ההקשה דותן יוגב בטיול בטורקיה זמן קצר לפני הקמת התזמורת. מַרַש הפך למארש כדי להזכיר את מסורת תזמורת הצעידה. דותן הוא שאסף את את הנגנים והנהיג את ההרכב הירושלמי מאז הקמתו.
ההרכב התחיל בהופעות רחוב – הראשונה בשוק מחנה יהודה בשנת 2005. ההמשך – מועדונים ופסטיבלים רחבי העולם, פסטיבל ישראל, פסטיבל הג'אז של ת"א ופסטיבל הג'אז בשוני, פסטיבל גוצ'ה בסרביה, פסטיבל הג'אז במונטריאול, הופעות בניו-יורק, הונגריה וקרואטיה.
שלמה גרוניך מארש דונדורמה בהפסנתר מארח
