הייתי יכול להתחיל במה שגרם לי צבע העטיפה – צהוב (עם משולש אזהרה שבתוכו נראה גבר כפוף עם שקיות שופינג משתרך אחרי גברת עם תיק), ואפילו לצאת בגילוי נאות באשר למה שהקונוטציות של הצבע הזה עושות לי, אבל אעדיף להתחיל בשיעור קצרצר בעברית.

 אני שומע את עמית פרידמן בשיר הפותח "אם זאת אהבה" שר "לו רק מבט אחד יכל להרוג" – פתח מתחת לכ' ב"יכל". צודק מעבד התמלילים שמסמן שגיאה באדום. צריך להיות כמובן – יָכֹל לַהֲרֹג בחולם. פרידמן, כמה קיבלת בלשון עברית בבגרות?

עזוב אותך, יגידו. עם כל הכבוד ללשון, שרים כמו שמדברים. כולה רוקנ'רול. שיבוש הוא חלק מהסיפור. ואללה? סלנג – סבבה. שימו לב כמה כותב שורות אלו משתמש בסלנג. אבל כשמדובר בעברית –  אני בעד לדבר-לכתוב-לשיר בעברית תקנית.

אחרי שסילקתי את המטרד (וזהו מטרד) נעבור למוסיקה. עמית פרידמן (מושב שדה ורבורג במוצא, בוגר תלמה, נגן הסקסופון, המוכר מתוכנית "הלילה" של ליאור שליין, נגן ג'אז פעיל) מנסה להשיב על שאלת הנצחים – מהי אהבה. התשובות נעות בין סרקזם לרומנטי –מתגעגע. בין פופ ורוקנרול פשוטים-בסיסיים, בין אקוסטי לחשמלי.

קול לא גדול, אבל מגיע ממקומות דוברי אמת – "אם זאת אהבה – אז למה היא כואבת" חוזר פרידמן לשאלת תם. קטע פתיחה – מידטמפו קורץ מחומרים מלודיים שעושים שיר פופ ללהיט.

זיו ריינר מפעל חשמלית לרוקנ'רול, שכמעט מצליח להסתיר את קולו של פרידמן ששר "תראי את מושכת אבל אני לא מאוהב" – על סיטואציה מוכרת של סטוץ ללילה שמגיע בהכללה היסטרית (כל גבר שקורא שורות אלה בטח קופץ שזה ממש נכון) : "כל אחד רוצה שתהיה לו מישהי אצלו במיטה/ אך זה לא אומר שבבוקר הוא ירצה לראות אותה"

הריכוך מגיע ב"קיץ" – טון של געגוע עם קורטוב של עצבות. אם היא מרגישה כמוהו – אז החליטו שטוב להם להיות לבד. יופי של מנגינה, והביצוע תחושתי נוגע ומגיע.

"ככל שתטפס גבוה" – ככל שתטפס גבוה, יותר יכאב כשתיפול, מנסה פרידמן לפתח את ההגיג ונוגע גם בעניינים של צדק. יצא לו משומש וחבוט ולא מעניין. מטפס גבוה בסולם האוקטבות עובר מאקוסטית לרוק חשמלי עם הרמוניות פופ סיקסטיז. המילים נשארות על הנייר. אם לסכם ביקורת שכתבתי על הסינגל בזמנו – לא השכלתי, וגם לא התבדרתי.

"מה שעובר לי בראש" – בלדת פסנתר נוגה. שיר כאב-אהבה-קנאה-תסכול על מה שעובר בראש כשהוא חושב עליה. "אולי את עכשיו עלי מספרת/ בחדר של מישהו אחר". תן לדימיון ולמחשבות להעיק ולדפרס.  הטונים הרגשניים.מובילים אותך למטפורה של "עננים יבכו בשמיים", סף קריסה רגשית, טון אמוציונאלי, לא פופ מתוחכם מדי, תחום להקות הבנים הבריטיות, אבל שיר שירגש מאוהבים נכזבים, יכניסם ל-Mood הזדהות, בעיקר בשל המלודיה ההורסת והטון המתכוון והלא מתבכיין.

"איש השקיות" – אהבה זה לא מה שהוא דמיין – כלומר, שהיא בסוף תנצח. בינתיים, בפועל הוא צריך להשתרך אחריה במסע שופינג למחלקת חזיות  ("ואת אומרת שזה משמין אם עומדים באור"). אז נו, שיסגרו לה כבר את הקופות, או לפחות שהבנק יסגור לה ת'הכרטיס. בינתיים הוא שסוחב לה את השקיות. ואהבה? היא אומרת שבכסף אי אפשר לקנות אהבה. שיר פרודי מחויך הזה שמנוגן ברוקנ'רול מלודי אנרגתי מרקיד בנגינת גיטרות ללא פשרות.

"שיר עליך" –  צפירת הרגעה:  מבטיח שהיא אינה לבדה, שיהיה לצידה גם אם השמש לא תזרח עליה. טונות של קלישאות על אהבה, אבל המלודיה, ההרמוניה הקולית, המעבר מאקוסטי לצליל חשמלי, העיבוד הביטלסי לכלי מיתר בסיום הופכים את הנאיביות לפופ יפה א-לה סיקסטיז. "גדולים" – על פגישה עתידית בין אוהבים לשעבר, שיר על מהות תחושת האהבה האולטימטיבית (שמתרחשת בנשיקה הראשונה) שנישא על מנגינת געגועים מקסימה. ועוד רוקנ'רול – "מראה" – על אגוצנטרית נוראה, אחת שאינה שומעת שהוא בעצם אמר לה שהוא אהב אותה (איך אפשר לאהוב אחת כזו?) "יש ימים" –רוקנ'רול ישיר עם תוספת הרמוניות קוליות סטייל סקיסטיז שמצליח להסתיר שרבוט די סתמי על תהפוכות החיים.

"מנגינת חייך": בחיפושים אחרי "מנגינת חייך" – יש לך החופש לעשות מה-בראש. יש חבר או שניים שמקשיב ועוזר, ואם שיחקת אותה, מה שנשאר זה להיות "אדם טוב יותר" שזה? אדם טוב יותר ממה?  אולי לא מנגינת-חייו, אבל מנגינה יפה דיה כדי ללכת איתה הלאה: יש בו קו מלודי רגשי יפה, עיבוד האקוסטי-חשמלי משדרג, הרמוניה ראויה, וגם הטון משכנע בכוונה – מה שהוא רוצה לעשות עם השיר שלו,  ככה שהטקסט הדי מרופרף הזה העוסק במודעות של היוצר לכתיבתו (מה שנקרא בשיעורי הספרות "ארס פואטיקה") – לא ממש מעכר לי את ההנאה מהשיר.  בקיצור – פופ משובח.

ואחרי הצהוב, השגיאה בעברית, גם פערים ברמת הטקסטים – נשאר משקע מוסיקלי משובח ואיכותי.