יש סוגים שונים של יחסים.  סיוון  שביט שרה על יחסים שמתקיימים למראית עין. הם יכולים לדסקס שעות בטלפון, אבל פעם בחצי שנה, כשנפגשים ממש –  המבטים לא ממש נפגשים. מחפשים את המילים. גם מנטאלית – כשהוא חושב חופש, היא נשארת בבדידותה.
שיר שנישא על מקצב מהיר כמו קצב נסיעה, כאילו הסיפור חולף במהירות על פניה, מוסרת דו"ח בצורה מאוד מודעת-מפוקחת גם מאופקת בגוון קולי אחיד, בלי לגלוש לדרמה, לחלוטין לא אמוציונאלית. הנאראטיב עובר, התחושה – פחות,. לא רק מרוחקת ממנו (מהסיפור) אלא שרה אותו כאילו אינה בתוכו, חווה אותו במבט מן הצד. וזוהי ללא ספק  סיון שביט, סגנון שטבוע בה,  מזגה המיוחד, העצב שמאוחרי הקול, ובכך היא אינה שגרתית.

רואה אותך נבוך מה אתה מסתיר
הגבות שלך עושות צל על העיניים
אתה חצי חבר כמוני
מהבהב לפעמים
לא אחד שיגיע
אבל יתחנן שאעלה להרים

בדרך אליך נזכרתי באישה היפה שלך
מחקתי את הליפסטיק מהשפתיים
כלב שחור חצה
בריצה את החולות
אתה אמרת חופש
אני חשבתי על בדידות