וניגש מיד לרשימה. סוני רולינס בסקסופון מנגן "במצברוח סנטימנטלי" עם רביעיית הג’אז המודרנית, קנונבול אדרלי גם הוא בסקסופון עושה את "גודביי" עם הפסנתרן ביל אוואנס. מיילס דיוויס את "מתי אתאהב?" עם שלושה מתאבנים כאלה – קשה להתווכח כאשר מדובר בקונספט של ג’אז רומנטי, ג’אז לשעות הלילה. איך שלא תסובבו את הגלובוס של הג’אז, הבלדה השקטה, זו שמנוגנת בסולו-חצוצרה-פסנתר-סקסופון-שירה, מחלחלת בעדינות, נוגעת ומגעת. ואמנם, מרביתם של 26 הקטעים מלודיים להפליא, כאילו מוכנים לכך שזמר יבוא להחליף את הכלי. יעלו ויבואו: קולמן הוקינס ב"עשן חודר לעינייך" (הוי כמה רומנטי), ארט פפר ב"קאם ריין, קאם שיין", ג’ין האריס וסקוט המילטון ב"אני מתאהב מדי בקלות", דיוק אלינגטון – "אול טו סון". וגם זמרים – טוני בנט – "מיי רומנס", שרה ווהן- "איזי ליבינג" וגם קרטיס סטינגרס, קארין אליסון, אבי לינקולן, דיאן שור, כרמן מקריי. במילים פשוטות: כול המי והמי של הג’אז בבלדות מוד שקטות, ואפשר להאזין גם אפטר נון. (ל"ג’אז אפטר דארק 1")
