בקומוניקט שמגיע עם הסינגל מתגאים: "הלהקה ששינתה את פני המוזיקה בישראל, שהביאה את הים תיכוני אל המיינסטרים", כאילו כדי לומר. המוסיקה המכונה "מזרחית" או "ים תיכונית" זכתה ללגטימציה בזכות אתניקס. כלומר – "אשכנזים" שדאגו להוציאה מהגטו, ועכשיו תראו לאן היא הגיעה. ממלאת היכלים ואיצטדיונים. לא יתכן שאנחנו שחשפנו וקידמנו, לא נזכה בנתח מהשלל.
אם הלהיט שאתניקס משגרת עכשיו לסלולאריים הוא הדוגמה, אז אולי נזכרו מאוחר מדי. אין חדש תחת השמש הים-תיכונית: השיר ממחזר הנוסחה של הלהיט הים תיכוני הישראלי, נשען על אותן קלישאות בטקסט, במוסיקה בקצב. לעומתו, החומרים המקוריים של אתניקס נשמעים מוסיקה קלאסית. נחמה שחתום על המילים והלחן, מסלסל "אהובתי מתי לחזור … שלחתי לך פרחים, מתי הכעס יעבור, אני כמו שיכור". הנרטיב המוכר מרוב השירים "המזרחיים" – הבחור עיצבן את הבחורה (ילדה) עד שנטשה אותו ועכשיו מחזר על פתחיה ומתבכיין. מודה שהוא מטורף ותוקפן, אבל עכשיו אחרי ששלח לה פרחים – את שלו עשה… הכל תלוי בה. כלומר מאמין שקנאותו העיוורת + פרחים יפתרו את הבעיה, יאירו את לילו השחור. ומה איתה? האם מצב נפשה מעניין אותו? איפה? מה פתאום. הפרחים וליבו הקנאי. די בזה.
טקסט עצוב? שמח? הייתי אומר: עצוב שעוד כותבים כאלה טקסטים. מה שיכול להציל הוא כמובן קצב השמח. ואכן – חשמלית מוציאה בקצב קורץ לפיזוזים על בורקס ורבע עוף. להיט קליט, אבל מה עם מקוריות? במקום שאתניקס תוביל חידוש – היא ממחזרת את הממוחזר.
אולי אני קנאי, הכל מאהבה/ נשבע לך בחיי שהכוונה טובה/ יש לך סיבות לכעוס אבל סיבות גם לוותר,/ הנה לך סיבה אחת – אם תרצי אני חוזר/ הכל תלוי רק בך אני עשיתי את שלי,/ שלחתי לך פרחים בתקווה שתסלחי/ לא יודע, לא יודע מה קרה לי,/ יודע שזה לא בכוונה
מתי לחזור ילדה שלי/ מתי לחזור, מתי הכעס יעבור/ אהובתי אני כמו שיכור/ שיכור מאהבה אלייך/ אדליקי לי אור ילדה שלי/ אדליקי לי אור שאדע לאן לחזור/ אדליקי לי כי הלילה שחור/ ואין מי שישמור עליך.
נכון אני קנאי, אובססיבי ובוטה,/ נשבע לך בחיי שאני עוד אשתנה,/ אמרתי לך דברים שלא צריכים להאמר,/ קינאתי הארורה עשתה אותי עיוור/ וכמו סומא הייתי מגשש באפילה/ מעריץ אותך בשקט ילדה – מתי לחזור ילדה שלי
10 תגובות
אחלה שיר!
אתם חבורה של קנאים, כולל הכותב עצמו
….
אתניקס תמיד ידעו לתאם עצמם לטעם הקהל תוך כדי כך שהם משנים אותו בו זמנית…
כך זה קרה עם האלבום מסאלה, ועם האלבום אדש ונחש וכל אחד אחר…
אני ממליץ לכם, באמת, להקשיב לעיבוד… הוא שונה,
הסאונד פה משמעותי…
תקשיבו לגיטרות, לאלקטרוניקה, למעברים של התופים,
למה אף אחד לא מתייחס לזה???
כי אתם לא באמת מבינים במוזיקה…
השיר יכול להיות מקום ראשון ברדיו (מבחינתי עם כל המוזיקה שיש היום במקום הראשון ברדיו זה כבר לא אומר כלום על השיר) אבל הייתי מצפה מה"פייונירים" של הזמר המזרחי של היום קצת ללמד ולחנך את תלמידיו לצאת מהביט שחוזר על עצמו, מהמילים שחוזרים על עצמם, והלחן הזה שאני יכול למצוא בקלות בעוד עשרות שירים מזרחיים אחרים. הייתי מצפה שיבואו עם חידוש – הרי זאב נחמה עצמו אמר שהוא מרוצה רק מ20 אחוז ממה שקורה היום בסצנה הים תיכונית – ובמקום להבריק הם טופחים על שכמם של כל הזמרים המזרחיים שממחזרים וממחזרים ועושים כמותם.
אתניקס איכזבו אותי ללא ספק. אני מקווה שהאלבום שלהם לא ישמע ככה
לא מבין על מה הקיטורים. אתניקס שחררו אחלה להיט שתופס חזק ברדיו. אם אני לא טועה הוא צועד במקום השישי בגלגלצ ונטחן בכל תחנה אפשרית ובצדק!
כנראה שחרסונסקי כבר לא יודע לזהות להיטים. חבל.
פח זבל מוזיקלי,אתניקס מזהמים את התרבות.
זה שיר של גבר מכה וחסר מודעות עצמית. מבחינתו זה כעס שצריך "לחכות" שיעבור. מה, הוא שלח פרחים, עוד לא עבר?? אכן, כמה חבל שטקסטים כאלה עוד נכתבים בימינו. מצד שני, ראי למציאות.
מה רע בקצת פופ ים תיכוני קליט?
אמנם הטקסטים אינם פסגת הכתיבה האומנותית, אבל גם טקסטים קלילים שכאלה יכולים לגעת בנקודות מסוימות בלב, ובוודאי שבגוף.
על מוזיקה קלילה, קצבית וסוחפת השיר הזה מטפס ונדבק בראש.
אישית, אני מאוד מאוד אהבתי!
מתי לחזור, אהובתי..
🙂
נו באמת, לא ציפיתי לתגובות אחרות מצד הגולשים הקנאים. ממך מר חרסונסקי ששנים נמצא בעסק, ציפיתי לקצת יותר. חבל….
אין צורך שתחזרו אם אתם מתכוונים להוציא קישקוש ועליבות שכזאת. איבדם את הקסם.
אתניקס כבר למעלה מעשר שנים נשמעים בדיוק כמו השיר הזה- עלובי נפש. חבל. הם היו משהו רציני פעם.