ראפ שחובר לסול-פופ, ואיזה חיבור. The Defamation of Strickland Banks, אלבומו השני של הראפר האנגלי Plan B הלא הוא בן דרו, מקרב אליו את חובב הפופ באוריינטציה של סול שחור, והנה מתברר שוב שאנשים מוכשרים בעלי צבע עור לבן יכולים להישמע לגמרי צבע שחור.
Writing's On The Wall הוא דוגמית טובה. קונספט מאוד שונה מהאלבום הקודם שלו – Who Needs Actions When You Got Words. אז הוא היה ראפר זועם-לוחם צעיר שניסה להיות אמינם הבריטי. ניסה. והנה, ארבע שנים אחרי בן דרו נרגע והלך על אלבום קונספטואלי שישמש גם פסקול לסרט בכיכובו.
הטקסטים מספרים סיפור. פלאן בי שר על סול סינגר שמזנק לפסגה בשירי אהבה מרירים מתוקים, אבל מפסיד הכל אחרי שנכנס לכלא על פשע שלא ביצע (מה הפשע?). האלבום נועד להיות כפול, אבל פלאן בי הסכים לבסוף לקבל את האזהרה של חברת המוסיקה, שדיסק כפול עלול לחסל את המכירות. יכול להיות שצדקו: שירי האלבום פתחו בפני Plan B את הדרך למצעדים. הסוד פשוט: good tunes – מלודיות מתובלות בראפ מרוכך, במיוחד הסינגלים המובילים כ- Stay Too Long הסולידי. גם She Said סטייל אמי וינהאוז. אלבום שסולל בפני פלאן בי מסלול המראה להיות אחד מכוכבי הפופ הבולטים של השנה.
Plan B – She Said
