Sorrow Demons Joy Blizzards

אורן ברזילי

היי
5/5

אני מאזין ליצירת חיים של בחור שעד היום יצא לי לראות אותו מול עדות מעריצים במופעי רוק משולהבי יצרים ועתירי המנונים.  

אלבום שמוגש כאגדת חיים. אגדת אורן ברזילי מעוצבת כאלבום אקסקלוסיבי, כאילו זה מיועד לחוג מצומצם (מה יגיבו מעריצי "מופע הארנבות של דר' קספר"?)

קומפוזיציה של מילה, צליל וגם עיצוב קולאז'י. מארז – ספר בכריכה קשה, חום אדמדם, דפים קרטוניים, סגנון רטרו, פונטים מכל הבא ליד, תערובת של קלאסיקות. בתוכו כמו מסתתר לו דיסק במעטפה חומה.
זוהי המוסיקה: כדאי להגיע אליה, להניח את הספר ממול ולצאת עם אורן ברזילי למסע של כ-44 דקות.)  הרהורים וסיפורים בעברית מימין. שירים משמאל באנגלית. איש שיצר מהתופת של חייו (מחלה נדירה קשה של ניוון שרירים שקירבה אותו לעולם שממנו אין החזרות) מילים  וצלילים – שנשמעים יותר סופות של אושר מאשר שדים של עצב, למרות שהם מכילים לא מעט שדים של עצב. ברזילי הפך את הסיפור הטראומטי לקברט יפהפה של טקסטים שנונים ומוסיקה של מהלכים מלודיים-קצביים יפהפיים, פריכים וקליטים, סגנונות (פופ, לטיני) והשפעות מכל הבא (גם ביטלס) קול צרדרד ומלא הבעה (גוון שמזכיר במשהו את אסף אבידן, נגיעות רוברט וייט) מוסיקה שמגעת ונוגעת ומחלחלת.

"שדים של עצב סופות של אושר, זה הסיפור שלי, סיפור שנכתב בדם" , כותב ברזילי בפתח הספר. סיפורו של אדם שלא היה מסוגל להזיז שום חלק מגפו, ש"בדרכו למשפט חייו הוא פוגש את אלי הגורל והם מבשרים לו שגברת המזל שעמדה לצידו הפנתה לו את גבה והאלהים שאליו הוא נהג להתפלל כבר לא מקשיב לתפילותיו".

I Got One Broken Heart and/ I Got Tow Eyes To Watch It Bleed (מתוך "אמא יקרה") המוסיקה המלו-קצבית אינה מעידה על דיכאון, היא נעימה בתוגתה, זורמת במלודיותה. קליטה שבא לך לשיר עם אורן.

לא חדש הוא: יצירה מתוך סבל  מגיעה בדיוק מאותם המקומות של יצירה מתוך אושר. רק שלרוב, אנחנו נופלים ברגשותינו עמוק יותר ממה שעולים מעלה. אורן ברזילי הצליח לעלות מעלה. כמה אירוני: אלמלא הטראומה – האם היה עוצר להביט על חייו, על עצמו, לנסות להבין. להתבונן לתוך עצמו, על עצמו. לחבר מנגינות כאלו? אמנות מתחילה בהתבוננות – כלומר יציאה מתוך עצמך כדי להתבונן על עצמך אל תוכך, כמו היית מתבונן על אדם אחר, לשאול שאלות. זהו הבסיס.
אורן ברזילי עבר את זה, ואחרי שסיימתי להקשיב – בהצלחה יתרה, הצליח להגיע ליצירה קונספטואלית בפני עצמה בהפקה מוסיקלית נוטפת כישרון של תמיר מוסקט – שתעבור את מחסומי הזמן ותלך נגד הזרם. לחסוך במילים. להקשיב. 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן