טקסט פשוט עדיף לעיתים על אוסף של מילים "יפות" שמתיימר להיות שיר ואינו מוביל לשומקום. אפרת דבוש שרבטה אמירות סתמיות שאינן מתחברות לשום דבר. משהו בלתי מוגדר אינו נותן מנוח, הגוף בוער "בכל כיוון כל פעם מחדש" (לא ברור) חיפשתי בין השורות את הכותבת, את הנפש שלה ומצאתי גבב של מלל – משחקת אותה נטמעת בטבע ("להתפזר בין כוכבים")   מנין יצאה? ממה ברחה? מה באמת הסיפור שלה? כמו המילים גם המוסיקה – השירה של רותי מאירי קוניגיס המנגינה והעיבוד הפולק-רוק-סול (פאנקי) הם יותר שאיפה להיות "אומנותיים" מאשר יצירה של מוסיקה אותנטית שמעידה על אמירת אמת.

לאבד את הזיכרון

שרק הגוף יישאר

יצאתי משם בבריחה

לא רציתי שיראו

רק להיות לבד

להצמיח דשא

להתפזר בין כוכבים

מים שמיים ים וצדפים

קשה לי לכתוב

אז אצא לטיול

הלילה טומן בחובו

שקט מתוק

אני כמהה לו

כשאני עוצמת עיניים

מה אני יכולה להביא

מהגוף שלי שבוער קצת

בכל כיוון כל פעם

מחדש