ללכת חזרה Going Back

פיל קולינס Phil Collins

אטלנטיק
3.5/5

גם אני הייתי מאוהב בזמני עד מעל לראש ב-Soul הקלאסי של מוטאון מדטרויט. כל מה שקולינס התאהב אז כשהיה טיאייג'ר, והרשימה מעוררת בי מחדש ריגושים: הטמפטיישנס, סטיווי וונדר, מרתה והונדלס, ה-פור טופס, הסופרימס, קרטיס מייפילד, סמוקי רובינסון, כולם שוכני הפנתיאון של המוסיקה. קולינס, 59, מתופף וזמר, לשעבר ג'נסיס, שמונה אלבומי סולו (זהו הראשון מאז 2002) חיכה ליום שבו הוא יוכל לבצע Papa Was A Rolling Stone של הטמפטיישנס בעיבוד שמאוד מזכיר את המקור. האנשים שניגנו לצידו "דה פאנק בראדרס" מגיעי משם, מימי הזוהר של מוטאון של השישים. הרשימה מדברת בעד עצמה. האם קולינס מצליח להשיב לחיים את נכסי המוסיקה השחורה? יש ויש. מבחינה קולית – במיטבו

אבל לא כל קאבר וקאבר יוצר את הריגוש המיוחל. מצד שני: אין ספק שהוא מגיע מאהבה גדולה. קחו את Uptight של סטיווי וונדר. זוהי רוח מוטאון האמיתית – בלי לנסות להיות חדשן, בלי להפיח חיים חדשים בשירים הותיקים. האם מישהו ציפה ממנו לאינטרפרטציות שיוציאו את הרוח ממפרשי הגרסאות הישנות לטובת בריזה עכשווית? לא בטוח. אבל מי שחפש פיל קולינס במיטבו כמבצע – לך על זה.

 

 

 

1. Girl (Why You Wanna Make Me Blue) – The Temptations

2. (Love Is Like A) Heatwave – Martha Reeves And The Vandellas

3. Uptight (Everything's Alright) – Stevie Wonder

4. Some Of Your Lovin' – Dusty Springfield

5. In My Lonely Room – Martha Reeves And The Vandellas

6. Take Me In Your Arms (Rock Me A Little While) – Eddie Holland

7. Blame It On The Sun – Stevie Wonder

8. Papa Was A Rolling Stone – The Temptations

9. Never Dreamed You'd Leave In Summer – Stevie Wonder

10. Standing In The Shadows Of Love – The Four Tops

11. Do I Love You – The Ronettes

12. Jimmy Mack – Martha Reeves And The Vandellas

13. Something About You – The Four Tops

14. Love Is Here And Now You're Gone – The Supremes

15. Loving You Is Sweeter Than Ever – The Four Tops

16. Going To A Go-Go – Smokey Robinson And The Miracles

17. Talking About My Baby – Curtis Mayfield

18. Goin' Back – Carole King

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. לא מוזר שאין כל התיחסות בדיסק הזה לג'קסון פייב ולמייקל ג'קסון עצמו? הם היוו את ההצלחה הגדולה ביותר של מוטאון. מוזר מאד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות