מופע המחווה למאיר אריאל

רישומי פחם בצבע

בית האופרה המשכן לאומנויות הבמה
3.5/5

מכירים את הקלישאה – אבל הספר הרבה יותר טוב מהסרט? התאים לי ל"רישומי פחם בצבע", שפתח את פסטיבל תל-אביב למוסיקה. הגעתי למשכן שעות אחדות אחרי שסיימתי לעבור על הספר-דיסק המפואר, פרויקט של זמרים ופרשנים על "רישומי פחם" של מאיר אריאל.

הרישומים הגיעו, המילים חלחלו, המוסיקה, גם אם הסתייגת מפרשנות זו אחרת, הייתה חלק מעסקת חבילה שניסתה לטפל ברישומים המפוחמים של אריאל בצבעים שונים, במילים מסבירות. כיף לדפדף, כיף להתעסק.

ממש שעות אחרי  הגעתי למשכן.  ההתחברתי? פרופ' נסים קלדרון, איש האקדמיה, שנראה לאחרונה יותר ויותר מרצה בהופעות רוק (ניסים, קח שיעורים בגיטרה חשמלית, שיהיה קצת אקשן. הרצאת רוק, לא?) פרץ בין השירים לבמה ובישר לנו כי "רישומי פחם" היה אלבום קונספט, יענו באוריינטציה של אלבומי הרוק המתקדם. יפה. הבעיה בערב הזה שהזמרים זימרו, הנגנים ניגנו, והקונספט נשאר קונספט – מבודד ולא מצליח להגיע ולחלחל. 
נכון שהיו רגעים טובים וגם מצוינים  לברי סחרוף, שאנן סטריט, עמיר לב, רונה קינן ובמיוחד לשלומי שבן, אבל הכל אפעס לא התחבר, נראה ונשמע יותר ערב פרומו לדיסק-ספר, שהוא כשלעצמו המחווה מספיק גדולה למאיר אריאל. כוחו של הדיסק התפוגג לי בעוד ערב נחמד של מצעד זמרים בעיבודים אקסקלוסיביים. באותם רגעים התגעגעתי למאיר, לקולו. שיציל אותי מהבידור הזה. שירשום בפחם את ציוריו המוסיקליים.

 מאיר אריאל לא התכוון להוציא את "רישומי בפחם" במסגרות הקונבנציונאליות. התאים לו יותר להשאיר את התקליט המתכונת מחתרתית, ללא יחסי ציבור – בשל מורכבותו הטקסטואלית, גם משום – נדמה לי – אי מסחריותו, היותו תקליט פחות מוסיקלי ויותר "טקסטואלי". הניסיון להפיח בו רוח פרצים חזקה הוא חלק מהחגיגות שעורכים בשנים האחרונות לאריאל, שהפך למורה הנבוכים והנביא של הרוק הישראלי יותר אחרי מותו מאשר בחייו. נדמה לי שצריך להרגיע. לא הכל אצל מאיר אריאל בדיר (מלשון בידור) – בטח לא "רישומי פחם", שהדיסק-ספר צובעו ומפארו דיו. הייתי מסתפק בו. לא חייבים להוסיף צבעים, לא חייבים לעשות חגיגות, במיוחד כשמדובר ברישומי פחם, יצירה שנועדה להישאר צנועה.  

מצד שני: היוזמה להרים ערב כזה – ראויה להערכה. התעוזה החריגה להפיק מופע שלא היה עולה בשום מסגרת אחרת נדירה, ועל כך צל"ש למפיקי פסטיבל תל-אביב. ואם כאמור, נועדה לקד"ם של הספר – השיגה מטרתה.

 

משתתפים: אוי דוויז'ן, בני בשן, ברי סחרוף, לוס כפרוס, נעם ענבר, נעם רותם, עמיר לב, רונה קינן, שאנן סטריט, שלומי שבן. נגנים: אביחי טוכמן, אדם שפלן, אורי כנרות, איל תלמודי, איתמר לוי, אסף תלמודי, בן הנדלר, גלעד רונן, גרשון לייזרסון, דוד גורדון, יוני סילבר, עוזי פיינרמן, עונג י ציזלינג, תומר הררי. עיבודים ו הפקה מוסיקלית: אייל תלמודי ובן הנדלר.

 

שירים: ברי סחרוף – חיית הברזל, נעם ענבר – שמעתי שאת נמצאת, שאנן סטריט – שיר המקצוע, עמיר לב – הבן אדם אינו אלא, רונה קינן – בסבבלון, אוי דיויז'ן – ס'אוחתו אפעס, לוס כפרוס – זנב הלטאה של שיר המקצוע, שלומי שבן – דמוקראסי, נעם רותם – שיר התעסוקה, בני בשן – פה גדול. הדרן: אומרים שנעשה צפוף על הרפסודה.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות