מופע השקת הדיסק

עילי בוטנר

פסטיבל תל אביב למוסיקה מוזיאון תל-אביב
4.5/5

הרגשתי שמשהו חסר לי. אחרי המופע לקחתי את הדיסק השיר נקרא  "הים אוסף דמעות". הזמר – ארז הלוי. מספר 13 בשלט.

לא ים ולא דמעות  ולא אהבה הגדולה, הגיעו. שיר אהבה יפהפה שאומר: "כאילו שנינו בעולם עוצרים מלכת ושוכבים בחול החם"… לשמוע כדי להתרגש. אבל הדמעות והגלים והאהבה של ארז הלוי נשארו בדיסק.

לא יודע מדוע ארז הלוי לא הצטרף למצעד הזמרים שהגיעו לחגוג/להשיק אלבום השירים של עילי. האם חסר במופע? בואו נתנחם בקביעה שיכול להיות,  שהוא היה הולך קצת לאיבוד בתוך שמחת ההשקה בין גלי לריטה, ונורית וקובי, אבל זהו שיר שבהחלט היה ראוי להגיע לערב הזה.

יאללה, ננוח מביקורת. בא לי לנפוש. והערב החד-פעמי של בוטנר היה נופש מוסיקלי מהסוג שמרגישים אחריו תחושה של הייתי טועם עוד קצת מזה…

 לא תופעה רגילה שיוצר מצליח להוציא אלבום שירים ולככב בו מבלי שהוא שר מילה אחת (סליחה, הוא בכל זאת שר משהו בסיום), לגייס שורה של זמרי-על מקומיים, וגם לכנסם למקום אחד. יש לכם דוגמה אחרת? בוטנר עשה את זה בזכות עצמו, ועם רוח גבית חזקה של חברת המוסיקה שמאמינה ביכולותיו.

אם עד האלבום הזה היה בעיקר זמר אחד מרכזי שהוציא לפועל את שיריו – רן דנקר ב"שווים", האלבום האחרון זרק את בוטנר לכיוונים שונים, הפעם גם כמלחין "טיילור מייד", מי שנזכר שפעם בקיבוץ שמע את "הפרברים", והנה מפלס געגועיו הביא גם אותם למופע עם לחן חדש ברוח צליליהם הישנים ("קול ממדרונות").

כך גם הצליח לתפור לריטה שמלת ערב יפה מותאמת היטב למידותיה האמוציונאליות ב"קול זיכרון חוזר".

ריטה צדקה כשפירגנה לכישרון: לבוטנר יש החושים והמיומנות לכתוב שירים שנוגעים במחוזות העבר וחוברים לעכשיו. מלודיסט מצוין בסגנון שאין לו גבולות של זמן, שירים שמזכירים את צורת ההלחנה של פעם, בסולם המינורי. הגיטריסט-הרוקיסט של פעם כמעט אינו קיים. גם בערב ההשקה לא קיבלנו איזשהו סולו גיטרה שיאתגר את סינגולדה.

בוטנר לא מחפש להיות אלהי הגיטרה המקומי. גם מצפצף על הטרנד. הוא הולך עם קו ההלחנה המלודי.אז יכול להיות שפה ושם יש תחושה של דביק ונשפך וקצת נמרח, אבל בשורה התחתונה – זה בדיוק הפופ הרומנטי שמאחוריו עומדים יוצרים שפיהם וליבם שווים.   

האלבום שהושק אינו "יצירה" או אלבום קונספטואלי, אלא אלבום שירים אקלקטי – כל זמר קיבל את הביצוע שלו.  מוסיקה שמתחילה מאקורדים פשוטים, מחזירה אל קו ההתחלה, פשוטה, תמה, סימטרית. הטקסט והמנגינה (הצד היותר חזק אצלו) דרים בכפיפה אחת, מתנים אהבה.

ערב השקה שגילם את תמצית היכולת של בוטנר לנוע בין הדורות, בין הזמרים הותיקים – גלרון, ריטה, עטרי, הפרברים לדור הזמרים שהגיע אחריהם – קובי אפללו, כפיר בן ליש, ענת בן חמו. אמרתי שאני נח מביקורת, אבל אומר עוד מילה על קובי אפללו שנפתח לקהל בהיפר אקטיביות מפתיעה, ועל האיפוק היפה והנוגע של ריטה. ועל סיפורי הקישור ההומוריסטים הלא מאולצים של חתן הערב שלפיהם הוא נשמע כמעט נוסטלגיקן. די. זהו. כל השאר בביקורת על הדיסק.

נ.ב – בוטנר נתן קולו בשיר לסיום – ("משהו שאני לא עושה, אבל לכבוד האירוע החגיגי"). אני צריך עוד שתי דוגמאות כדי להבין אם זה הצעד הבא שלו.

 

בין השירים: שווים (ענת בן חמו) למרגלותייך, בוקר חדש, ימים של קיץ (כפיר בן ליש), עם גלי עטרי – לא תיפול, תני לו פרח, מה שאת אוהבת, עם קובי אפללו – כל מה שיש לי עכשיו, מכתב לאחי, מה שהלב בחר, ילדות נשכחת – מעבר מאפללו לנורית גלרון  שמצטרפת ל"בוא אלי הלילה", משהו בלבבה, הפרברים שעולים לקול ממדרונות ולמתוק התפוח, ריטה – קול זיכרון חוזר.

 

נגנים: יוחאי בלום – פסנתר, סתיו נחום – כלי הקשה, גלעד אפרת – בס/ קונטרבס, מתן אפרת – תופים, הראל שחל – כלי נשיפה.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. הופעה מדהימה ומרגשת…נהננו בטירוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עילי- תמשיך ככה ותגיע רחוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות