The Union

Elton John Leon Russell אלטון ג'ון ליאון ראסל

הליקון
4.5/5

חתיכת Union. ליאון ראסל, תרשו לי לנחש, התרפק מאז על ההופעה של אלטון ג'ון ב"טרובדור" בלוס-אנג'לס ב-1970. אלטון זכר חסד נעורים לאיש שהוא הכי הושפע ממנו באותם ימים. עברו ארבעים שנה, אלטון האזין למוסיקה של ראסל בשנה שעברה כשהיה בטיול בספארי באפריקה.ואז, ממשיך ראסל, הוא הרים טלפון לשאול האם אסכים לעשות איתו דואט.
ראסל אמר שהתמלא אושר. הוא צדק. תקשיבו לאלבום הדואטים הזה.
ליאון ראסל היה לאלטון ג'ון משהו כמו בי.בי קינג לאריק קלפטון. אלטון החליט לתעד את הקשר ביניהם אחת ולתמיד. שני פסנתרנים, שני כותבים מצוינים. המורה ותלמידו. עכשיו הם שווים, ועדיין כל אחד יכול ללמד את השני משהו. 

עזבו טרנדים. המוסיקה שאני שומע היא מעל לזמן. אותנטיות וכנות בפופ אתה יכול להשיג גם בלי ללכת לאבוד בתוך ההפקה מוסיקלית. הם עניין אני שומע שפע סגנונות. ריתם נ' בלוז, סול, גוספל, קאונטרי, פופ, רוק. אלטון חוזר עם ראסל למחוזות ההתחלה. אין כאן שום דבר לא צפוי, אבל הצפוי הוא הוא המוסיקה האמיתית ששניהם עושים אחרי ארבעם שנה בדואט שירה-פסנתרים.

לא ממציאים מחדש את הגלגל, אבל זהו הגלגל שלהם, שנע על ציר היחסים אומנותיים המיוחדים ביניהם, תערובת בין סגנונותיהם האישיים. ג'ון ממונה על מחלקת הבלדות הטיפוסיות ב – Eight Hundred Dollar Shoes וב –  When Love Is Dying. ראסל על רוק אמריקני מצוין ב – If It Wasn't For The Bad. השילוב בין רוק שבעים לגוספל בשיר Hey Ahab ("היי אחאב") בליווי מקהלה קולית. Jimmy Rodgers’ Dream לוקח לכיוונים של ראסל בשיר מושפע קאונטרי.בליווי גיטרות סלייד. ותקשיבו לעוד גוספל – There's No Tomorrow.

הפתיעו אותי השניים: .לא שציפיתי לדיסק רע, אבל בטח לא לדיסק כל כך טוב, הצדעה יפה לכל השפעותיהם, לא משהו מפורר אלא עם סטייל ונשמה.  The Union הוא משב רוח רענן מהעבר לקטלוג המוסיקלי של שניהם.

 

אלטון ג'ון על ליאון ראסל

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות