גאות

דניאל סלומון

הד-ארצי
4.5/5

"כל מה שנשאר הוא רק הגעגוע"

 
בגדול – זו התחושה אחרי עשרה שירים – געגוע גדול. סלומון מתגעגע לאהבותיו הישנות, משתוקק להחזיר הזמן לאחור.הטונים הנוגים אומרים – זה הוא ולא אחר, אם כי בתהליך היצירה של האלבום הזה עירב את שילה פרבר שיצקה את הגיגיה להגיגיו-צליליו, מהלה בהם את תוגת תחושותיה, את פרחי הלילה שלה.

אלבום ללא דרמות. קו מלנכולי של אווירה שעובר לאורכו. מנגינות סימטריות, לעיתים כיוונים מלודיים מפתיעים. גם קצביים.

"כמה ארוכה ההמתנה/ שהפחד יירגע/ שתלך החרדה/ כמה ארוכה ההמתנה/ אל הלב שיירגע/ שתלך המחשבה האפלה"

מבקש ממנה לשחררו מפחדים ומחרדות. הבקשה להקל באמצעות שיר לקראת השינה מזכירה סיטואציה של שיר ערש ששרים לילד לפני השינה. מיני פחדים וסיוטים, שהילדים חווים, וההוריהם מנסים להרגיע בחיבוק,במילים ובצלילים.

"הקשיבי לי" – פתיחה אקוסטית לאלבום, מנגינה לא שגרתית, שיר קצבי בעל מעבר מלודי אלגנטי, ניחוח של שיר ישראלי של פעם. ריקודי ולא מלנכולי, הבעה מלאת רגש. ליריקה שזוכה לעיבוד עשיר. רענון מפתיע לרפרטואר שבאלבום.

גם המעבר לאפ טמפו ב"גאות" אינו משחרר מתחושת המלנכוליה. על דמעות שהופכות שירים, ההייתה אהבתם חלום או מציאות? מנגינה קסומה שמתפתלת לאורך השיר. קול מחוספס שמשדר  ערגה. צלילי פסנתר וקלידים וקולות שמימיים, שיוצרים את תחושת הדמדומים ההזויה.  

באלבום הזה שומר סלומון על קו "קלאסי", שמשרת את הלך רוחו. הפתיחה הסימפונית של של "אהוב ליבי" (מילים בשיתוף שילה פרבר)  – חשבון נפש על עכבות ועל החמצות באהבה בשיתוף דניאלה ספקטור – שאף היא משמיעה קול געגועים מלא ערגה. עוד מנגינה לוטפת ועוטפת. משכנע בטון המתכוון.

ב"רק על האוויר" – שיר על הגשמת זוגיות משונה. "אני ואת בואי נצעד רק על אוויר" –  גם כאן מנגינת פופ בנוסחי השבעים בעלת פוטנציאל להיות עוד סינגל לפליי-ליסט אמצע הדרך, כמו שירים רבים בדיסק.

"שבורה" (גם כאן שיתוף של פרבר בטקסט) – שיר על יחסים, מה שהיא חושבת עליו, מה שהוא חושב עליה. ההפתעה בשיר מגיעה מצד העיבוד – תערובת של פלמנקו בפריטה ובמחיאות כף ותזמור אוריינטאלי. ומי שרצה קצת "חאפלה" בדיסק הנוגה – בבקשה. יש. אילו הייתם שואלים אותי לזהות את השיר הבא – "דרך חדשה" בלי שום רמז מוקדם – יתכן מאוד שהייתי אומר "אתניקס". מכאן תבינו, מן הסתם, שיש לסלומון עוד להיט. הבחור שמציע את עצמו במקום מישהו אחר, שהיא משתוקקת אליו – כדי להיות לה "דרך חדשה".  עוד שיר שיקים לריקודים.

ב"מיכל" חוזרים לשקוע בזיכרונות האהבה הנוסטלגיים-מלנכוליים –  בלדה יפה מושרת בקול רווי געגועים שעורג לאהבה ישנה, ומביע צער על החמצתה. מנגינה צובטת. שימוש אפקטיבי בפסנתר עם אלקטרוניקה.

"פרח לילה" (מילים של סלומון ושילה פרבר) בלדת פופ יפת מנגינה, טקסט אירוני סביב החיפוש אחר האהבה, מהשירים היותר איכותיים בדיסק על ניסיון להזדהות עם עוד נפש מיוסרת שמבקשת הצלה. מקצב ואלס, עיבוד עשיר, אולי הטוב ביותר בדיסק. 

סלומון כמעט על בהונותיו, כמעט מלחש את השיר הבא "שם בשמיים" – שנסון, מבנה מלודי מהסוג הקלאסי, מתחיל בפריטה בודדת, מונולוג מלוחש – שיר על עזיבה, על שינוי מר כמו פצע שאינו מגליד ועד פניה למלאכים להצלה. מנגינה וטון שמעבירים את עומק הגעגועים והכאב. גם כאן סלומון אינו עושה דרמות. שר כמו מתוך הפנמה. עוד מנגינה קסומה.

ובסיום – "כל מה שנשאר הגעגוע מאז שאת כבר לא פה"… ושוב על מערכת יחסים הנבחנת על פני זמן.

סלומון יצר דיסק פופ מלודי תחושתי להפליא, אפילו מפתיע במוסיקליותו (צל"ש ללני בן בשט שעיבד והפיק) יותר מאלבומיו הקודמים.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות