שירלי קונס שרה על חוסר שלמות: האור בחוץ יפה, אבל הם אינם בתמונה. האהבה קרובה אבל הם לא מספיק קרובים אליה. האהבה טובה אבל הם אינם מספיק טובים לה. אם היינו סוגרים פערים – היינו אולי בגן עדן. אבל מי יודע (כי לא היינו שם)
קונס שרה את התובנה הפשוטה (והנכונה)  בטון מהורהר, בלי דרמות, מסירת דו"ח, ללא פיקים רגשיים, ללא זמרתיות יתר, דווקא בשירה הנרטיבית הזו מצטיירים קווי מתאר מלודיים יפים. הצליל האקוסטי, המנגינה הנוגה, קצב המידטמפו, ההגייה הרהוטה, העיבוד שיוצר מתח דק. ניו פולק ישראלי? האם אפשר לכלול את שירלי קונס בדור חדש של יוצרות זמרות, סינגר-סונגרייטריות אותנטיות מהסוג של דניאלה ספקטור. נלך על זה. משהו טוב מסתמן. שירלי קונס, למרות שהשיר עדיין אינו מעיד על יכולותיה הזמרתיות – מעוררת עניין למעקב עתידי.

ראה כמה יפה האור בחוץ / ואנחנו בחוץ / ואנחנו מחוץ לתמונה
ראה עד כמה יפה היום / ואנחנו היום / מחוץ לתמונה
אנחנו אף פעם לא מספיק טובים לנו / האהבה קרובה אלינו / אנחנו אף פעם לא מספיק קרובים לה
אנחנו אף פעם לא מספיק טובים לנו / האהבה טובה אלינו / אנחנו אף פעם לא מספיק טובים לה
קיבלנו בדיוק את מה שביקשנו / אבל לא ביקשנו בדיוק את מה שרצינו
חבל
ראה כמה יפה האור בחוץ / ואנחנו בחוץ / ואנחנו מחוץ לתמונה