סולמה

סולמה

אסיה מוסיקה הליקון
4/5

סולמה. מנין צצו? המחשבה הראשונה היא על קומונות השאנטי המוסיקליות האלה. שבעה חברים תופסים ראש בתובנות של הרמוניה מושלמת ואידיאליזציה של החיים. סולמה אינה המודל הזה. מצד שני: איך שבעה איש תופסים ראש משותף, מגיעים ל"הרמוניה" כשכל אחד עולם אחר. אחרי 13 שירים זה אכן מדהים, כי הדיסק המיוחד הזה, שופע מנגינות ועיבודים – רחוק מלהיות קוהרנטי.
שמלצר, בנצוק וניני שרים מאוד ענוג לצליל כינור, נישאים על קצב מידטמפו "אז למה יש לי לתת את מה שיש לי לתת" ומטפסים לשירה קולקטיבית מרגשת. שיר על מהות/ תכלית קיומנו.
מה עושים כשכבר בפתיחה אנחנו בשיאו של הדיסק. האם מעכשיו נועדנו לירידה תלולה? התשובה מורכבת. השירים הבאים – כל אחד עולם/ סגנון בפני עצמו. "משוגעים" הוא שיר די מוזר, תיאור של אנשים המאכלסים בית חולים לחולי רוח, מתפתח כשיר פולק קאונטרי קצבי ב"היי-היי-היי". שמלצר נוסק בדרמטיות, ואינך יודע מה מהות הפרץ. לצחוק או לבכות?
"עד עולם" של ג'וני (מילי ולחן) – שירה משולשת הרמונית יפה בסגנון הפופ הווקאלי המסורתי (ארבעת האחים, הפרברים) בסיפור שמתחיל בילדת הכפר שמות (לקסמן, גאיה) שישארו כנראה בחלקתו של הכותב. שירת הרגש המעודנת והלחן היפהפה הם פיצוי לטקסט מעורפל.
"בואי נשכח" של בנצוק ואלון על חוויות אהבה טראומטיות הוא הניגוד לעידון של "עד עולם"- שיר קאנטרי מושר מאוד לחוץ ומלודרמטי בעיבוד לכינור -"בואי נשכח הכל לא היה הכל לא קרה מי שמע" מבקשים בנצ'וק את ג'וני את שמלצר, ולפי הטון – הם מתכוונים, אפילו מדי מתכוונים.
"דור מדבר" נפתח כנעימת סדרת מתח – סיפור טעון בתחושות על מה שהתרחש באוהל אחד (המון ילדים רוקעים ברגליים מחפשים שורשים), קצב שמוביל להתלהטות. סיפור הזוי, ושוב זהו ג'וני מאתגר את מוחנו הקודח – מי היא בעלת השיער האדום "שהייתה לי פרפר בדור של מדבר"? (ורחל עוד תלמד ממנה) אז גם אם אין לי תשובה למהות האקסטזה, עדיין זה שיר סוחף לצלילי המונד ודיג'ירידו.
"חצי איש" הוא שיר אהבה רומנטי מקסים, טקסט וטון ערגה נוגה שכתב שמלצר, מנגינה בעיבוד יפעפה לפסנתר ומיתרים. אחד השירים היפים שיש בו שורה נפלאה כמו "אני מבטיח לקנא בכל אחד שהיא תפגוש"
Isaac Raban עולם אחר. טסים איתם לג'מייקה (רגאיי), וכאן הטקסט הוא כבר הסוג השאנטיי הסתמי הזה בעירוב של אנגלית ועברית ("תנו לאהבה לשיר ולנגן", "בכולנו ישנה שכינה להתממש"), אבל מה – מתפתח סוחף.
שירו איתם "אוי אוי אוי" בעיבוד פולק-אתני פאנקי סוחף, שיר צוחק על סולמה שהתקשתה לשלוט "בדחף בהמי, התפלסטקה, שיפצה אפה ניסרה לנוי", ועכשיו – "אפה שבעבר תמך משקף עבה ואגן מנופח, אינו מחזיק הכל, מחליק כבר אינו רואה ת'אור אוי אוי אוי"…
הרצינות חוזרת ב"פוליטיקאי", שיר מחאה שמגיע ממקומות של אמת, מעמת את האזרח עם חוסר הישע – "נמאס להיות זונה של הלך הרוחות, להתמכר כולם לפחד, לחיות לחוד למות ביחד". הלך הרוח של השיר משתנה בתחכום יפה בסיומו למקצב רגאיי. Dreamers המושר באנגלית מזכיר נוסחים ישנים של פולק רוק. וגם תטעמו מנעימת "פלאפל" הפופ אתנית כליזמרית המלהיבה לפני שתקבלו לסיום את "יש לי חג" ("כשתאלם תרועת הפסטיבלים") של נעמי שמר בגרסתו המעודנת של שמלצר לצלילי פסנתר, שיר שמתפתח בסיומו באופן מפתיע לספיריצ'ואל מלהיב.
למרות הסלט ושאר ירקות, למרות האלבום הלא מגובש, – תכירו את סולמה – קבוצה שעושה מוסיקה במלוא מובן המוסיקה, של אנשים שבאים מאהבת המוסיקה על קשת גווניה, יוצרים מתוך התלהבות וללא חנופת יתר.

חברי הלהקה: ג'וני – שירה וגיטרות. יניב שמלצר – שירה, גיטרות וכלי הקשה בנצוק – שירה וגיטרות. אורי (פונדי) דקל – קלידים וכלי הקשה. אלון רוזנפלד – בס. אודי קראוס – קחון וכלי הקשה. ניקי – כינור הפקה מוסיקלית: אודי קראוס.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות