כבר בקטע הראשון שנקרא Jule Part 1, אתה מצטרף למסע החלומי של בנצי גפני, מנגינה קסומה מעוטרת בצלילי בוזוקי, תזמור שלוקח לאי הים-תיכוני שלו.
לפני שנמשיך: יש דמויות במוסיקה שמתקבעות אצלך כ – Sideman. המון הופעות כמלווים, אבל לעולם לא כאמנים בפרונט. בנצי גפני נחקק אצלי כנגן גיטרת הבס מאז ימי "אסטה" (שנוכחת בדיסק). לא להאמין שכבר עברו איזה 26 שנים. אכזריותו של הזמן תתפוגג במהלך ההאזנה לדיסק הזה. זה בנצי גפני שלא הכרנו, יוצר לירי, מלודיסט, מתזמר. מוסיקאי שמתרגם את ה"ים תיכוניות" לשלל צבעים, מתוך פרספקטיבה אישית, כדי לתת לדמיונך המוסיקלי כמאזין ללכת במקומך.
החלק השני של Jule הוא מעין פרפרזה משלו על שמחה ים-תיכונית מקומית. בכפיים הקצבי של בנצי גפני. הבס נושא את דברו ביד רמה בפתח The Sherif. כאן אנחנו סוטים לדרך אחרת. תרצו הצעה לפסקול של דרכי מדבר מאובקות, רגע לפני שהגיבור מגיעה לעיירה הקרובה. מבחינתי זו יכולה להיות גם הדרך בואכה נתיבות. לגיטרות החשמליות תפקיד ראשי מוצלח מאוד בדרך הזו המתפתחת נפלא כולל סלסול החליל האוריינטאלי של אמיר גבירצמן.
Far To Be Close – הוא תחנה נוספת במסע של גפני, בתערובת של מנגינה חורפית, נגינת בוזוקי צובטת (אורי בינשטוק) וקולות נשמה נוגים (ירונה הראל) שנעשים יותר ויותר שמיימיים לקראת סיומו של השיר. ב –Way Up נסללת הדרך לגיטרה החשמלית כמובילה להטעין את השיר במתחים יפים שנוגעים ברוק (תופים: שחר חזיזה) עם איזשהו טוויסט מלודי אקוסטי יפה בסיום. הרבגוניות של גפני נשארת איפשהו באזור הים תיכוני בסולו בס באוריינטציה ערבית כמו אבסטרקטית בקטע Arabass, גם במנגינת האווירה הנוגה המקסימה של To Be עם צליל החליל האוריינטאלי היפהפה (גבירצמן) שפותח את – Early Dream, מהקטעים המתוזמרים היותר עשירים בדיסק, קצב ומנגינה שמספרים סיפור.
גפני מגיע מהסיפור. מסוג האלבומים האינסטרומנטליים שמאפשרים לכל מאזין לתת דרור לדמיון לייצר עלילה משלו. ומבחינה זו – מוסיקאי נרטיבי, שצליליו הם תערובת של סיפורים ותחושות, של מלודיה ומקצבים ממערב וממזרח, מרוק וג'אז, שזרעיהם מקומיים, והם נפתחים כאן לשלל פרחים יפים שכמעט כולם מחלחלים בהאזנה ראשונה.
צילום: דורון עדות
