עיון ביקורת
לרכישה >>

יונתן גוטפלד, המטוס של העתיד (התו השמיני, פברואר 2011)

מוסיקה ישראלית

איילת מתרחקת במטוס של העתיד, הוא רווי געגועים לעבר, אבל החדשה בחייו אולי תשכנע אותו להשאיר מאחור את "כל מה שהיינו פעם"
לפי האלבום החדש, יונתן גוטפלד כבר נמצא בהווה ויש לו עתיד, שמסומן באלבום חורפי – שמכיל סיפוריו בצלילים מינוריים נוגים ונוגעים. יש  מינוחים לועזיים. בדף שהגיע עם הדיסק – הוא "סינגר סונגרייטר". בעברית: זמר יוצר. במקרה של גוטפלד הסדר צריך להיות – יוצר-זמר. יותר מדויק: יוצר-זמר-מספר. תקשיבו ל"שלום זה יונתן", שיר 11 באלבום שהמוטו שלו – "אתה יותר אבוד מאז שהגעת לעיר הזו". תקשיבו לטון ותרגישו איתו "בניינים מתמוטטים לתוך הלילה"
גוטפלד הוא הסטורי טלר הרומנטיקן שמערב התבוננות, תחושתיות ושכלתנות גם בנימה אירונית אישית ("בינך ובינך הדיבור כל כך עקר" בשיר "שוב הלילה"), גם בהיבט מתפלסף על עולם עכשווי שבו התקשורת קובעת סדר יום ("הפוגה") נעזר בעיבודי מיתרים (קלאסיים) משדרגים, מצליח לשיר סיפוריו הרומנטיים כמספר ממש על "לולה" ששברה את ליבו, שאצלה "האהבה והכאב התערבבו ביחד", בעיבוד בלוז יפהפה, ואחרי בלוז – עולם הרמוני אחר, "סשה ארגובי" כזה במהלך המוסיקלי שלו –  "מאוד מאוד" מושר מנקודת מבטה שנמצאת חזק בתוך עצמה.  רומנטיקן עגמומי עד צביטה בצלילי פסנתר כשהוא שר "את לא מפסידה כלום כשאת לא איתי", כשהחצוצרה של אברהם פלדר מעטרת בצליל אווירה שובה.
ויש לו משפט ששיך לעולמם של המשוררים המולחנים של פעם – "ערב מכוער בין גגות העיר ירח זר" – מי כותב היום ליריקה כזו? ומי מעבד ככה לפסנתר ומיתרים? בהמשך: "הפוגה" בקצב טוען מתח – סיפר סרקסטי על יחסי הגומלין בין מציאות לתקשורת תזיזית. את "חופש חופש" הוא מזמר בגוף שני – בבחינת יעוץ אישי ממי שפונה אליו (אמא, אחות) – "אם לא תרשה לאף אחד לאהוב אותך פשוט יגמר לך הכוח". הניסיון ליצור מהסיפור הזה שיר מולחן בטון מדוכדך נשמע קצת שרבוט פרוזאי שאינו תמיד מתנגן.
הטון הנוגה הנישא על צלילי פסנתר ממשיך לבלדה קסומה "תעיר אותי" מסופר בשני גופים על מי שמדברת מתוך שינה, מתחננת על נפשה (קולה של מאיה בלזיצמן) 10$ הוא סוג טריפ הופ – סיפור על מציאות עירונית אכזרית של עובדים זרים ("בדירת שני חדרים במרכז של תל-אביב/ עם עוד תשע חוקיות צבעוניות על מזרנים") בעיבוד הזוי ואפלולי.
המטוס חוזר בשיר האחרון כמטוס סילון שהיא רוצה "לתפוס איתו מרחב" – הטון של היוצר-זמר שעושה מאמצים להפגיש מילים ולחן, וגם אם לא תמיד זוהי קורלציה מופתית, התחושה שקולו-צליליו הם פס קול מהימן לעובר עליו.

מילים ולחנים: יונתן גוטפלד. "גבר ירושלמי" – גרסה עברית עפ"י NYC Man של לו ריד, "לולה" – מיים שי בן עטר. הפקה מוסיקלית: דניאל סלומון. עיבודים: דניאל סלומון ויונתן גוטפלד.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *