הקאמבק של רוקסט אחרי 25 שנה די מפתיע . מסוג הלהקות שחשבת שנבלעו לתוך ההיסטוריה של הפופ. יש פה סיפור (*) שמתקשר עם הביקוש המחודש. אלבום אולפן חדש שנקרא "בית ספר לנימוסים", ואנחנו בטריטוריה המוכרת של פופ-רוק מבית ספרם, אוריינטציה של כמה שיותר קליט-להיט, מהסוג שעשו את השם "רוקסט" למוצר מיינסטרים מבוקש. She's Got Nothing On But the Radio, הסינגל שיצא לקדם את האלבום החדש הוא פאנק אלקטרוני שמבשר חידוש מסוים – בנגינת הגיטרות המחוספסת ובעצמות שמגיעות משירתו של פר גסל, טקסט נורא שבלוני שנע על קצב פופ רוק מלהיב האם לדרוש יותר מזה? בהמשך מגיעים קצת פחות מזה, אפילו להיטים שנשמעים מעט אנכרוניסטים.
Charm School אינו דיסק מאכזב. הוא אפילו מחניף בכמה ממנגינותיו, ומי שאינו מצפה ליותר מאשר שירים מלודיים שפוגעים במרכז הרגש – יקבל אחדים. Speak To Me הוא דוגמא אחת לבלדה טיפוסית. I'm glad you called, שנפתח בליווי פשוט של אקוסטית – הוא פופ יפהפה. קולה של מרי בשיר הזה מופלא. Only When I Dream מחזיר רחוק לאחור במנהרת הזמן של הפופ, ואם דהירה בריוורס אז בטח Dream On שמזכיר להקות סוונטיז מתקתקות בשירה ובהרמוניות. Big Black Cadillac – ממשיך את נסיעת הפופ הזו לאחור בקצב מהיר, ואני מפסיק את מספר הלהיטים הפוטנציאליים. מיד תגיע עוד בלדה מחניפה – In My Own Way ועוד פופ קצבי המתכונת הקיטש הקייצי המתקתק והקליט שזה-שערוריה – After All, שאם הוא יזכיר למישהו את It's Getting Better של הביטלס – לא אתווכח אתו, ממש כמו שלא אתווכח עם מי שמתגעגע לפופ פשוט, ישר, מחניף וסנטימנטלי כמו שעשו פעם.

* בשנת 2002 התגלה גידול סרטני בראשה של מרי פרדריקסון. הצלחת מאבקה במחלה עוררה בה רצון לחזור לבמה. באביב 2009 קיים פר גסל Per Gessle הופעות באירופה עם חומרים מקריירת הסולו שלו ושל רוקסט. באחת ההופעות שנערכה באמסטרדם, הזמין לראשונה מזה 8 שנים את מרי פרדריקסון לבצע אחדים הלהיטים הגדולים של הלהקה. זה היה האות לקאמבאק. הופעות סולדאאוט ברחבי אירופה וגם אלבום חדש.

רוקסט – הלהיטים הגדולים