מיקי גבריאלוב של השנים האחרונות מסובב גלובוס. טרובדור ארצישראלי שהוא כור היתוך של סגנונות: יווני. תורכי, בזמנו – מלחין הבית של אריק איינשטיין, בעל אוריינטציה של חבירה לשירי משוררים (ביאליק ואלתרמן)
יש תחושה שבבגרותו – גבריאלוב לא ממש החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. הפעם חבר לסווינג צועני של הרכב מקומי, המצדיע באהבה לסגנון האקזוטי שפותח על ידי דג'אנגו ריינהארדט בצרפת. המוסיקה היא סוג של רטרו, בטח לא חידוש/פופ אלטרנטיבי, אלא בעיקר התרפקות, שתופסת את גבריאלוב בזמן טוב, כשבעולם מנשבות רוחות אתניות צועניות חמימות.
על השיר הפותח "אולי יגיע יום" שאלתי בביקורת סינגלים האם זה זה קאבר ל"שיר ספטמבר" של קורט וייל? לפי הצלילים – לא יכולה להיות טעות. לפי הקרדיטים הלחן והמילים שייכים למיקי גבריאלוב, שמשתף בדואט צרפתית-עברית את אן מארי דויד זוכת אירוויזיון של שנת 1973 (עם השיר Tu Te Reconnaitras) מטעם לוקסמבורג. לא ברור האם זו סתם טעות.
אילתורי הכינור והגיטרות משיבים רוח נוסטלגית חמימה בתערובת מוזרה של עברית, צרפתית וג'אז צועני פריך. אן מארי מתרפקת בצחוקים, גבריאלוב – מנעים בשירה נינוחה מחויכת. איזי ליסנינג. אתנחתא של געגועים למחוזות העבר. וכאמור, תודה לקורט וייל ולמקסל אנדרסון.
חגיגת הסווינג הצועני מגיעה מלודית קפיצית וזורמת ל"האורות זולגים" של יעקב רוטבליט, אחד משני שירים שלו באלבום החדש של גבריאלוב, שמתייחס לתקופה/ אווירה המקומית – "התקופה ריקה/ כמחיר מופקע/ כל חצי דקה/ יצירת מופת", וגם כאן קלישאות מועתקות בעיבוד שאי אפשר לטעות במקורן, כשההמשך בעוד שיר מהיר של רוטבליט – "מי זקוק" על תופעת העדר וה"יהיה בסדר" של החאפלה המקומית – "מי יגיד לאן דוהר העדר/ מי עוד לא אמר יהיה בסדר/ שהשד יוצא תקפוץ אל הבקבוק/ פה כולם רוקדים עם הדיבוק" (ממש מתאים לחדשות היומיומיות, ראה מקרה עמיר פרץ) גם כאן המהלכים המוסיקליים של התזמור – מוכרים.
ב"איש המערות" הסווינג דה גיטאן מגבירים קצב ויוצאים למסלול מהיר – טקסט מופרך על איש המערות ש"רוקד סווינג צועני". נדמה לי שהשיר בא יותר להבליט את הסווינג מאשר לבשר על שיר חדש של גבריאלוב. גם "ואלס צועני" של יעקב חוטר, איש ההרכב המלווה, אינו טקסט שגבריאלוב יכול להתפאר בו, הגם שהואלס הצועני מתנגן יפה.
בלדות שקטות: "אל תבכי" – שיר עידוד סולידי לעצובה שמרגישה כמו "ציפור קרועה". ככה. "שומר על הבית" שיר של דכדוך עם אור שבלב. מסכם חיים. פרספקטיבה של – אם הגעת עד הלום – שמור על מה שהשגת. מיקי גבריאלוב שר בשפה הכי פשוטה "אל תוותר, שמור על החיים שלך", מנגינת תוגה יפה כשלעצמה, אבל שאינה מסמנת פריצת דרך. תוגתו מגיעה. חשים בה, בהתגעגעות הזו, ואני מאמין גם לטון קולו. אבל נדמה שממיקי אני מצפה לחידושים והמצאות ויצירתיות מאתגרת. 
כדי לגשר על המחסור במוסיקה מקורית, מנסה תזמורים קצביים מזיזים כמו הסווינג הצועני הנוסטלגי המחניף לשיר העממי של "החיים כל כך יפים" (מה המקור?), וגם גרסת הקאבר ל"ביי ביי בלאק בירד". נדמה לי שממי שכתב שירים יפהפיים כ- "זה היה סיפור של חורף", "אמא אדמה", "ערב מול הגלעד" לא יהיה מוגזם לצפות למשהו יותר "קלאסי" .