דבר אחד אי אפשר להגיד על הכלייזמטיקס הניו-יורקים: שהם חוששים לעשות מוסיקת כלייזמר איך-שבא-להם. כלומר: כלייזמר עם כול דבר. גם קיטש עם כול דבר.
הלהקה שחוגגת 20 שנה, מייצגת את הגישה היותר ורסטילית למוסיקת הכלייזמר היהודית. זוהי תערובת של בידור בסגנון הוודביל, מוסיקה צוענית נוסח גורן ברגוביץ’, שמתקשטת במזרחיות, רוק ג’אז וחוזרת לאידישקייט.
אין ספק כי מדובר בכור ההיתוך העשיר, גם הנועז ביותר בין להקות הכלייזמר בכלל והאמריקאיות בפרט. יש ל"ריתם אנד ג’ואיש באנד" הזו את כול סוגי הסול מיוסיק, גם היידישע סול, גם האפריקן-אמריקן סול, והם משרבבים בקומבינה גם פולק מיוסיק סטייל סיקסטיז של זמר העם האגדי וודי גאטרי .
"בראדר מוזס חצה את הים", נקרא הסי.די החדש של הכלייזמטיקס, המוקדש לפסח.
לורין סקאלמברג (שירה, אקורדיון), ליסה גטקין (כינור ושירה), פרנק לונדון (חצוצרה), מאט דריו (סקסופון וקלרניט), פול מוריסט (באס) ודיויד ליכט (תופים) מבצעים את הקטע א-קפלה, ללא ליווי. מתברר שלכלייזמטיקס, כחבורת קרוס קלטשר שבסיסה מוסיקה יהודית, אין שום בעיה לתקשר גם עם המסורת השחורה ולחבר טרדישן בטרדישן, ובמיוחד בכול שקשור לפרקי העבדות של שני העמים. ההגדה של פסח ושירת הגוספלס הכנסייתית נפגשים בעיתוי הכי מוצלח. מה שחסר על השולחנות בזאפה זה הגדות ומצות.
אצל הכייזמטיקס אין אפס. בעבר הם חברו לחווה אלברשטיין וליצחק פרלמן והוציאו איתם תקליטים. האם זה יקרה גם עם אהוד אהוד בנאי?
בנאי עלה לבמה, ולא רק שלא הראה קשיי התחברות. העסק קלח מהאקורד הראשון. נכון שהמפגש נשמע קצת ממרח דביק של קיבוץ גלויות מוסיקלי, (בנאי תרגם שירים מהתקליט האידי של אלברשטיין) אבל בשורה התחתונה הבחור בכיפה השחורה תידלק את הכלייזמטיקס, גם בקטע כמו "ג’מלי פורוש". מה הקשר לכלייזמטיקס? – מקרי בהחלט, אבל בחגיגה הגדולה, גם זה עובד.
