קאברים שמנסים להתמודד עם קונטקסט מוסיקלי מושרש ומוטבע במודעות (האישית, הכללית) תמיד מסקרנים אותי. נירה ספיר, בת כינרת ואחייניתה של נעמי שמר, החליטה לנפץ את הגרסה המוכרת של שושנה דמארי לשיר "אור" של שמר. היא מספרת כי שמעה מדודתה רותי'ק, ששמר לא היתה שלמה עם העיבוד המוכר של מתי כספי, וכי היא שמעה את השיר ב"אווירה שונה". כיוון שספיר אינה יודעת למה התכוונה שמר, החליטה לדמיין את "האווירה" הזו באינטרפרטציה חדשה לשיר. ספיר הסירה לחלוטין את ההרואיות החזקה של דמארי ומגישה גרסה נוגה בקול שיש בו כאב, האור דווקא חושף תוגה ולא שמחה. הקריאה לשמש היא כדי לחלץ מאפרוריות השמיים המעוננים, וגם זאת – רק פעם אחת, כאילו היא האחרונה. לעיתים, פרשנות משכנעת יותר מביצוע מעולה של זמרת מהוקצעת. נירה ספיר עוסקת בפרשנות, ואם היא גם כיוונה לכוונת המשוררת – יש כאן חידוש מרגש.

אור עולה בבוקר / על אגם רחוק זוכרת/ כן אני זוכרת / ולא אחדל ולא אשתוק.
אור שמבשר את / ההשכמה והזריחה זוכרת/ רק לראות עוד פעם / יותר מזה איני צריכה.
שמש, הביאו שמש / אם שָמַי מעוננים / עוצמת את עיני / אבל השמש היא בפנים.
אור בצהריים / על האדמה זוכרת/ על חלקת המים / ועל שתיל ועל קמה.
אור יורד בערב / על שדות חיי זוכרת/ עוד אני זוכרת / זה אור יומי זה אור ימי.
שמש, הביאו שמש…
אור יורד בערב שמשאור בצהרים שמש
אור עולה בבוקר אור