Greg Howe, Stuart Hamm and Dennis Chambers

גרג האו, סטוארט האם, דניס צ'מברס

הופעה חיה ברידינג 3
4/5

מרחק שניים וחצי קילומטרים משם, התכנס העם לדרוש צדק חברתי. ברידינג 3 (מ פ ו צ ץ) אולי שמעו על צדק חברתי, אבל הרבה יותר מכל צדק – היה דחוף לשמוע את הטריו האו-האם-צ'מברס. העם יכול לדרוש מה שהוא רוצה. אנחנו חייבים לראות מפגש שתי גיטרות ותופים של פעם בחיים.
האמת: גם כותב שורות אלו לא יוצא נקי מהסיפור. גם הוא חיפש חנייה בלתי אפשרית ברידינג ולא ליד רחוב קפלן. אבל איכשהו בית דין צדק של מעלה יוציא אותי מהסיפור. אתה הלכת לעבודה. הם הלכו לבלות.
הם  יותר מאשר ידעו למה הם מגיעים. האו-האם-צ'מברס הם מפלצות הוירטואוזיות. פיוז'ן סופרגרופ שסוחטת שאגות מאוהבי גרוב פאנקי כשהוא מנוגן ברמות.  בשביל גרג האו (Howe) הגיטרה היא אבר מאבריו. האם (Hamm) מתנה אהבים עם הבאס. צ'מברס (Chambers) הוא המתדלק והמניע מאחור.
לאורך השעה וחצי אכן הגיעו כמה שיאים של עילויים בנגינה, בעלי כושר טכני שנוסק לשמיים. מצד שני, הייתה לי תחושה, וכל המתלהבים יכולים לצעוק לי בוז – שמפגן הפאנקי ג'אז פיוז'ן הזה הוא הרבה טכניקה אדירה. זה מרשים. זה ואהה, אבל לא מגיע למימדים יצירתיים שמחניפים גם לנשמה. הפאנקי הזה פשוט עולה על גדותיו, גם כשהאו מנגן את Tell Me Something Good של סטיווי וונדר. מפגן הנגינה מתבטא בהרבה חזרות על ריפים, אלתורים כבדים. פחות מלודיה. פחות קומפוזיציה. 
כל המתלהבים יכולים להירגע: מבחינת הפיוז'ניות – הם קיבלו את האנ.בי.איי של הז'אנר. גרג האו טכני בצורה מעוררת שערוריה, אבל גם מאוד מלודי ויצירתי. אין לי שום ספק שהפריטה שלו ברידינג אישרה את העובדה שהוא אחד הגיטריסטים החדשנים והמתוחכמים בתקופתנו. האם וצ'מברס משלימים אותו לאחת השלישיות החמות והטריות בג'אז רוק פיוז'ן.
עוד משהו על טכניקה וסגנון? הערב הזה היה "מאסטר קלאס" והזדמנות לראות מה יכולה לחולל שלישיה של גיטרה-בס-תופים. חלק יגידו אפילו: תודה שניתנה לי ההזדמנות לשמוע גיטריסט כמו גרג האו סולו לייב. (הוא אגב, ליווה את קרלוס סנטנה ומייקל ג'קסון וג'ו סטריאני!)
מצד שני, סגנון הוא כבר עניין של טעם אישי. אני, למשל, התאהבתי מחדש בשלישייה של דורון רפאלי, שחיממה את שלוש מפלצות הג'אז פיוז'ן. התאימה לי יותר, מה שהוליד אצלי המחשבה, שלא הייתי מתנגד לתוספת קלידים אצל האו-האם-צ'מברס.
אני נרעש ומופתע מהעובדה שבישראל נמצאו יותר מאלף איש שבחרו להתלהב יותר ממני מועידת פסגה משולשת של רוק ג'אז פיוז'ן, שעיקר מהות הנגינה שלהם היא וירטואוזיות. מבחינה זו – הם צודקים יותר ממני, אפילו יותר מהעם שבחר לצאת לרחובות לדרוש צדק חברתי, לחלקו כנראה לא היו אפילו 170 שקלים לשלם על הטריו הזה, או שיש לו דברים יותר חשובים לעשות.
דבר אחד בטוח – מי שחשב כי הפגנת המחאה הענקית תשאיר השלישייה ללא קהל, התבדה בענק. נדמה לי אפילו שהם קיבלו את אחד הקהלים החמים שלהם במסעם הנוכחי.

גרג האו, סטוארט האם, דניס צ'מברס – קטעים מהופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות