זרם מחשבותיה מוביל למסלול של חלום, סיפור, תחינה לאל. חלום של מקסם שווא, סיפור על יחסים (לילה במיטתו … לילה קשה), התחינה: בקשה להיחלץ ממסלול היסורים, להינצל מהמצב הקשה – "למד אותי לא לפחד יותר מכל מה שחסר…" הטון, המנגינה, העיבוד מחברים לסיטואציה האישית.
קצב מידטמפו מעלה על המסלול המאוד אישי שלה. מאיה שרה את הסיפור בעצב. התחושה מגיעה לא מקול גדול אלא ממקום של אמת. בלדת רוק שנטענת ברגשותיה במינון נכון, מעבר הגיטרות והקלידים מצוין (אלמנט אוריינטאלי) השירה ללא מילים בסיום מעניקה עומק ואמינות לחוויה הקשה. אם לדבר על שילוב של פופ ישראלי וזמרת יוצרת, יש כאן בשורה.
* מאיה פסטרנק – בוגרת רימון, למדה לימודי פסנתר קלאסיים וגיטרה, השתתפה בערבי "פגע וברח" בצוותא והתארחה בהופעותיו של אלון אולארצ'יק (איתו גם השתתפה בתכנית "לילה גוב").
שוב חלמתי עוד חלום מבין חלומותי
וכשהגיע זמן לקום עדיין לא היה בי די
אז ברחתי אל מקסם השווא שבעיניו
וכשאמר את האמת היה זה אמיתי מדי
למד אותי
לא לפחד יותר
מכל מה שחסר
ומה שלא תהיה מנת חלקי
למד אותי
איך לא לנסות
לשוב ולכסות
את התהום שגרה בתוכי
והנה שוב ממיטתו אל תוך הלילה הקשה
עוד ניסיון אחד נואש עד שהבוקר יעלה
הנהג שואל לאן אני אומרת ל..
אותו מקום ששם אני עושה את מה שאעשה
מאיה פסטרנק – שירה, גיטרה, רון בונקר- גיטרות וקלידים' יהוא ירון – בס' אביב בונן – תופים
תגובה אחת
לחן יפה, בפיזמון בעיקר, הבית לא חשוב כל כך כאן, הפקת ענק שעומדת בסטנדרט שהיא לקחה על עצמה, טקסט סביר, האמת – שמענו כאלה למאותיהם, והם אף פעם לא מזהירים. אה – ויש גם זמרת. מאיה פסטרנק נראית יפה וענוגה. זה לא מה שההפקה הזאת זקוקה לו ( ה"ענוגה", כמובן… ). מאיה לוקה באותה בעיה המאפיינת כמעט כל מבצע ראשון בישראל של היום – אין לה נוכחות של מבצעת רצינית. ושום "בוגרת רימון ושיתוף פעולה עם אלון אולארצ'יק , אפילו בלילה גוב ( עבר קצת זמן מאז ,לא? )" לא ישנה את זה. זה לא נעים לי לאמר זאת, באמת. אבל התוצאה של סינגל כזה יוצאת חצי אפויה בגלל ביצוע חצי-ווקאלי. ואגב, מר חרסונסקי, יש לך נטיה להתלהב בהבזקים – מה כל כך נרעשת מהטקסט הבינוני והצפוי הזה?