יומרני? מהפכן? אולי קשקשן. שנים אחרי מותו, זאפה לא ממש זכה להכרה לה הוא ראוי בסוף השישים ובשבעים. טוב, הוא לא היה זמר גדול. הרבה יותר גיטריסט. אבל המוסיקה שלו לא התחשבה במי שרצה אותו זמר, הרמוני, מלטף. מי שיקשיב היטב, יבין שעם גאון לא מתווכחים. יוצר שתמיד מצא את ההומור הסרקסטי, בעולם נורא רציני.
אם אתם לא פוחדים מקטעים מאתגרים כמו "אל תאכל את השלג הצהוב", רוק ג’אז מתקדם עם המונולוג של הזאפה, זה אלבום בשבילכם. "דאנסינג פול", "ג’ו גאראג’", "דיסקו בוי", "ואליי גירל", "מיי גיטאר וונטס טו קיל יור מאמה". איפה למקם אותו? מי שאוהב טום ווייטס, נאמר לו – חם, חם, חם. אבל זאפה היה אחד. מ-60 האלבומים שלו, מהעולם האקספרמינטלי המלא והגדוש – האוסף הוא מבצע היכרות. מבוא טוב למתחילים.
