And His Dub Vision Band ההופעה

דון קרלוס

בארבי ת"א
5/5

אני לא מאמין שדון קרלוס האמין. עם כל הכבוד ל-Zion, למלך דוד, ל-Izrael, שככה תקבל אותו תל-אביב. קשה לצפות לקהל נלהב כזה,שנראה ונשמע, כאילו הוא לוקח מחר את המטוס הראשון וטס לקינגסטון לפגוש את רוחו של היילי סילסי כמו שחסידי ברסלב מגיעים לאומן.
אולי לא לפי הגיל, אבל לפי המראה, דון קרלוס שייך לזקני השבט של מוסיקת הרסטפרי.  קרלוס מדבר לכל מין, דת ולאום. כל האנשים שווים. המסרים של פיס-לאב-שוויון-צדק לעולם לא יתיישנו במקצבים.
הרגאיי נוגע בפופ, מאוד mellow. עם ההרכב שלו, שישה נגנים הנפלאים שלו (2 נשפנים, קלידים, 2 גיטריסטים, תופים) הוא מרגיש רילקס. נינוח. כששומעים אמן רגאיי טוב, הזמן לא משחק.
המוסיקה יכולה להיות משומשת ועתיקה, אבל לעולם לא מיושנת-מתיישנת. התוספת הפאנקית והדאב כמובן משדרגים. הקצב הקופצני מזיז אותך כמו מטוטלת. Jah הופך קלי קלות לאלוהיך, למרות שאנחנו ערב יום כיפורים. הכל מתערבב love, life, faith. והכי חשוב: למרות הרכב קיבוץ הגלויות המערבי (אף נגן שחור), זה המקצב של הרוטס, דיפ רוטס, שעושה את המוסיקה פריכה וכייפית או בלשונו של הדון שנשאר בצמות דראד אחרי שהסיר את המגבעת, ה- irie feeling, יענו תחושה עילאית חבל"ז.
איירי פילינג. שום דבר מסובך: המילים כרגיל פשוטות, המסרים ברורים. הריקוד – דנסהול לייט, רגאיי קופצני, רוטס רגאיי, מנגינות עשירות, קול גבוה טוען את השירים במינונים הנכונים, הרכב שמעניק למוסיקה טעם עסיסי.. פריך, גרובי. ג'אזי. ה – Black Uhuru לשעבר, לא רק שאינו נסוג ממקורותיו, הוא מעניק להם חיים חדשים. “I love you and Jah loves you more”, אומר דון קרלוס בין השירים.
בסדר, בסדר, אבל הערב הזה אנחנו אוהבים את דון קרלוס. יש לו לב ונשמה מספיק גדולים שנוכל לדחות לשעה וחצי את ג'ה, אלוהי הראספטאפרים, שהוא כמובן האלהים של כולם.

על דון קרלוס

מוסיקת רגאיי

דון קרלוס לייב

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. יוסי היקר אתה טועה איש יקר לגבי הנגנים, אומנם כולם לבנים (שזה יפה בפני עצמו בסצנת הרגאיי) אבל הבאסיסט שחור, תמשיך לבוא לרגאיי JAH BLASS

  2. תענוג לראות אותך בהופעות הרגאיי . לדעת שאתה נהנה להגיע , שאתה מרגיש ומתרגש .
    שמורה אצלי בארכיון הכתבה הגדולה שהקדשת לרגאיי בסביבות שנת 1984 , כתבה ראשונה מסוגה בעיתונות הישראלית עם תמונה של באני ווילר בעמוד הפותח .

    במושגים של עיתונות המוסיקה בארץ אתה מייצג את המקצועיות ואת האהבה הגדולה והכבוד למוסיקה .

    תודה על הביקורת התמיד מדוייקת , הצילומים וקטע הוידאו .
    האם אפשר לשאול אותך באיזו מצלמה אתה משתמש או שזה סוד מקצועי ? 🙂
    האיכות של התמונה והסאונד ממש טובים .

    ONE LOVE

    גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות