הארווי כרגיל לא צפויה, גם לא מתפשרת, כשהיא מבצעת בצלילי רוק כבדים והזויים שחורקים באיטיות את "לאה יפתי". ההפקה של FLOOD שעבד עם U2 מתחשבת בראשה הסהרורי. רוב הדיסק נשמע כאפיזודות חלומיות מאוכלסות בדמויות מהמחזה שלה. הארווי עשתה דיסק ביזארי, לא מחניף. הוא בהחלט שייך למדף האלטרנטיבי, מהסוג שלא עושה חיים קלים למקשיב. קול מסתורי, לא אחיד בגווניו, עיבוד מינימליסטי. הרכות המוזרה של "הגן" לעומת טון הקינה של.JOY רצוי להיות ראש אחד איתה.
