המנגינה מזדמזת בקלילות נסבלת. גם המקצב מעלה אותה על מסלול נוח להאזנה. אבל איך יכול טון אנמי להעביר סערת רגש של חווית אהבה ושברונה במקצב דאנס קליל? הנעימות הזו מבטלת את ההתרגשות, הופכת הוידוי של האוהבת לשיר בצבעי מים נעימים. מאוד יתכן שדורון בר-און התכוון לספר רשמי אהבה של אחרי שוך הסערה, אבל כיוון שהשיר בגוף ראשון – מפי הדוברת-הכואבת, החוויה נשארת אצלו, לא מגיעה, לא מחלחלת. לולנטיין דיי זה אולי יספיק.
נחמה מצאתי, אהבה פשוטה/ רק איתך ידעתי, להיות אישה/ במבט לאחור רגעים שהיו לי איתך
רק אישה יודעת, להביט רחוק/ וממך למדתי/ להוציא במקום לשתוק
לא משקרת לעצמי אני אותך אוהבת/ לא מחכה בדלת שתבוא/ כל הכאב הזה עוד יחלוף/ אין אהבה שאין לה סוף
בקולך שמעתי, שיר יפה טהור/ לחישת המנגינה/ אהבה שלא תחזור
לא משקרת לעצמי אני אותך אוהבת…
