אחרי שתקשיבו לדיסק השאלה (מי היא) לא תחזור. איזה כשרון, איזו הפקה. הישוו אותה למאסי גריי, לאריקה באדו. חבל על הזמן. ג’יל סקוט, יוצרת ומלחינה, עשתה דיסק מאוד מאוד שלה. דאון_טמפואי, מלודי מלטף, מיקס של ג’אז, היפ, שירה מדוברת, מלודיות בלוזיות. נכון שהשירים חוזרים לטקסטים השחוקים על אהבה ונספחיה, אבל סקוט משכנעת בפרספקטיבה הנשית העירונית שלה, מגדירה הסול מיוסיק מחדש, יוצאת מצניעות, לא מזוהר. עיבודים שמבליטים כל שיש לה להבליט, ויש לה
