יוסי גיספן, רחמנא ליצלן. שוב האהובה שהורסת (לא רק את השבור מהשיר הזה, גם  מפילה עוד עוד "גיבורים"). שגונבת הלב. נותנת למות מאהבה. מה אין לה רחמים עליו?
גיספן כל כך דש בנדוש, שצריכים להמתין לחבל הצלה מהמוסיקה. עדי ליאון ינסה לשחרר. לאן זה לוקח? לפי המוסיקה יש דווקא חתונה. שום טרגדיות. מתחיל אמנם כמו תפילה בנוסח תימן (מה הקשר לשיר הזה?!), אבל בהמשך רומבה פלמנקו + גיטרות מז'אנר החאפלה הים תיכונית, שמפזרים כל סימן מעורר דאגה לעצבונו של האוהב. כלומר: תנו בכפיים, בידיים ובעיקר ברגליים. תמיר צור – הבין את מהות החגיגה ושם התוכנה הנכונה. חיים משה? – אחלה מנעד. הגבוהים שלו לא הזדקנו. ויש לו להיט לשיקום הקאמבק הנצחי. ובמילים פשוטות: אולם (חתונות) כמנהגו ינהג. אף אחד לא מת כאן מאהבה.

תני לי רק סיבה אחת אמרי נא לי מדוע/ את מאהבה נותנת לי למות לאט/ ממשיכה ללכת משאירה אותי תקוע/ כמה עוד אפשר להיות לבד