ההופעה, מג'אז ועד עכשיו

נורית גלרון

זאפה ת"א
4.5/5

בסוף הערב רשמתי כמעט ספונטנית משפט: "נורית גלרון  לא מנסה להמציא את עצמה מחדש". המשפט הזה עורר דיון קל ביני לבין עצמי: האם אמן צריך להמציא את עצמו מחדש? התשובה לפי נורית גלרון היא: איך שגלרון לא תשיר את עצמה, איך שלא "תהפכו" אותה, בוריאציה כזו או אחרת, בהרכב פופ או ג'אז, בסגנון קלאסי, בעיבוד פשוט או מורכב, לעולם תישאר – נורית גלרון הנפלאה.  
אני אומר את הדברים על רקע מה שאמר לי מישהו, כששמע שאני הולך לערב חדש של נורית גלרון: "גלרון? מה היא כבר מסוגלת לחדש"?
אז זהו – יש זמרים וזמרות יחידים ומיוחדים, תקראו להם "זמרים של רפרטואר", שאינם חייבים "לחדש". הם קיימים לא רק בזכות אורכה, רוחבה ועומקה של רשימת השירים שלהם, אלא בזכות היכולת שלהם להתחדש. הם אינם יוצאים באלבומים שאומרים מהפך. אבל הם מוסיפים מדי פעם שירים נכונים לעצמם, ויודעים לחזור לבמה מחודשים. יש הבדל בין להמציא עצמך מחדש ובין להתחדש.
נורית גלרון היא זמרת מצוינת שמתחדשת. וזה מה שמתרחש בערב הזה, שלשמו התכנסנו בזאפה.
למעשה, הוא נקרא "מג'אז ועד עכשיו", מופע שהופק לפסטיבל ג'אז תל-אביב השנה. ארבעה נגנים בעיבודים והפקה מוסיקלית של גיא וינגרטן, רשימת שירים כמעט כולה מוכרת מאוד. ההתחדשות מבחינתה של גלרון היא בעיבודים – שהולמים אותה להפליא. כינו את הערב הזה די סתמית Unplugged. "אנפלאגד" הוא מושג שנקשר עם MTV, סדרת תוכניות עם להקות רוק, שהגישו עצמן בפורמט אקוסטי. גלרון היא "אקוסטית" מטבעה, בטח לא רוקרית. לעולם אינה אופנתית, אינה אוונגרד ולא משהו אלטרנטיבי. היא בעיקר עצמה, מנעד יפהפה, יכולת אלתור עוצמתית, זמרת של פרשנות, ועם ההרכב הזה בעיבודים הג'אזיים הידידותיים לכל נפש, ובמיוחד בחיבור לכלי הנשיפה של עופר פלד – היא מצליחה להתחדש, ואף להגיע בביצועים אחדים לרמות הכי גבוהות שלה, כשהיא שרה שירים ותיקים כמו "כמעט" (רטוש-גורדון), "עץ השדה" (זך-חנוך), "הוא" (בנאי-רכטר). גיטרה חשמלית? ממש לא חסרה לי.
גלרון אינה מחפשת להתעדכן בכוח. היא משרטטת קווי תחושה, שמספרים מחדש את סיפורי השירים שלה. כשהיא שרה את "גשם כיסה את אספלט הכביש ביום הכי קר בשנה", אני חוזר אל נורית גלרון שתמיד אהבתי, שכובשת, גם אם תשמע את השיר הזה עוד אלף פעם, ואם חיפשתם גם ערך מוסף, אז זה צליל הנשיפה של הסקסופון, הולם מידותיה, מעניק לה אפשרות לדו-שיח, משלים אותה.
יצאתי מהערב עם חיוך טוב, לא מתקתק מדי. לא עצוב מדי. גלרון עדיין זמרת שיכולה ללמד הרבה זמרות איך לשיר, איך ללטף את המילה, איך להעניק אווירה לשיר. איך לחבור לתזמור. איך להתחדש.

שירים: למדני את השיר הפשוט, ספינותיה, מביר דף, חגיגה בצמרת, נגיעה אחת רכה, עץ השדה, ציפור השיר, זה הגשם, ילדות נשכחת, הולך לישון מוקדם, הוא, אתה פה חסר לי, כמעט, כולנו זקוקים לחסד, שיר אהבה, אל תתנצל, אני אשתגע. הדרן: ולא אמרתי הכל, סימפטיה.
נגנים: גיא וינגרטן: עיבודים, הפקה מוסיקלית ופסנתר, עופר פלד – כלי נשיפה, גלעד אפרת – קונטרבס, טל כהן – תופים.
גלריה מימן לשמאל:
גלעד אפרת, עופר פלד, טל כהן, גיא וינגרטן, נורית גלרון

צילום: מרגלית חרסונסקי


נורית גלרון – קטעים מההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות