10 שנים אחרי הקודם שלו, סטיווי מראה שהוא חי, קיים ועם אצבע גדולה על הדופק של המוסיקה, מחבר ריתם נ’ בלוז מסורתי, מלודיות ראשוניות וסול קלאסי עם נפלאות ההפקה המודרנית, וגם שומר על כול הניואנסים המאפיינים את הסגנון שלו מאלבומיו הגדולים גם בקצביים גם בבלדות, ורק מי ששמע אלבומים כמו Inervisions, Songs in The Key, Hoter Then July, Talkig Book, יבין על אלו איכויות אני מדבר. ב-"טיימס" קראתי, שסטיווי באלבום הזה – יתר סנטימנטאלי. נו, טוב אז מה? מה רע בלהיות סנטימנטאלי, אם זה יוצא אותנטי, והאלבום הזה בהשתתפות זמרים אורחים (אינדיה ארי ב"זמן לאהוב") הוא רענן ואותנטי והוא מכיל את מיטב האלמנטים שמרכיבים את סטיווי וונדר בשעותיו היצירתיות הגדולות. כמה נשמה אמיתית ישנה בשיר סנטימנטאלי כ"אני אהיה המחסה שלך בגשם". מצד שני – איזו פאנקיות מודרנית טריה ורעננה קיימת בהפקה המוסיקלית של So What The Fuss. וכן,זהו וונדר הרומנטיקן שמורח אותך בשיר כ"לא יכול לדמיין אהבה בלעדייך" בנגינת המפוחית הצובטת שלו. תקשיבו 20 פעם לאלבום הזה. אין סיכוי שתתעייפו. יש פה כול מהש רציתם לקבל מוונדר ואולי אף יותר. וונדרפול וונדר.
