געגועים לשירי אהבה שנכתבו בין משעולים לכרמים ויללות תנים. חיים חפר כתב שיר על פרידה ממרחק הזמן. הדובר הוא מי שמביט בה, במי שנותרה בודדה, מ"נקודת מבטו" של מי שאיננו. זיכרון שמעורר געגועים. היה לילה בהיר, שעות שלפני היציאה לקרב, מרחוק נצנצו האורות. כשהיא בכתה – יפה הייתה כשתי עיניה. מה שהיא זכרה מאז – כולל ערמת החציר והמגע וחיוך הפרידה.
המילים והמוסיקה עדיין מהדהדים לא רק כהד נוסטלגי לשנים ההן. זהו שיר שנכנס לרשימת השירים הקיימים לנצח, המושרים בימי זיכרון לנופלים. המילים פורסמו בשנת 1946 בעתון הנוער העובד "במעלה". המלחין דוד זהבי שקרא אותן שם הלחין את השיר עוד לפני שהכיר את חיים חפר, מחבר המילים. מאוחר יותר נפגשו השניים ושיתפו פעולה בכתיבת אחדים משיריהם היפים ביותר.
יצָאנוּ אַט, חִוֵּר הָיָה הַלַּיִל
בַּמֶּרְחַקִּים הִבְלִיחוּ הָאוֹרוֹת
וְאַתְּ הָיִית יָפָה כִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ
עֵת הַדְּמָעוֹת הָיוּ בָּן עֲצוּרוֹת.
יִלֵּל הַתַּן, וְאַתְּ הָלַכְתְּ לַכֶּרֶם
וְדִמְעָתֵךְ נָשְׁרָה כְּמוֹ שָׂרָף
וְאַתְּ זָכַרְתְּ אֶת הַשָּׁעוֹת בְּטֶרֶם
יָצָאנוּ בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר לַקְּרָב.
וְאַתְּ זָכַרְתְּ צְחוֹקֵנוּ כְּמוֹ נַחַל
וְאַתְּ זָכַרְתְּ רִקּוּד וּמַפּוּחִית
וְאַתְּ זָכַרְתְּ אֶת עֲרֵמַת הַשַּׁחַת
וְאֶת מַגַּע יָדוֹ שֶׁל הַיָּחִיד…
וְאִם נוֹתַרְתְּ וְהַבְּדִידוּת חוֹבֶקֶת
וְאַתְּ פּוֹסַעַת בַּכְּרָמִים לְאַט
אַתְּ תְּחַכִּי עַל כֵּן כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט –
נִפְרַדְנוּ וְחִיַּכְנוּ בְּמַבָּט.
