דולי ופן, יצרני פופ מצליחים במקומותינו, כתבו שיר אידיאלזיציה של המחר. מה זה? ראיית השינוי הגדול, העתיד כמושלם, התעלמות מפגמים, הדגשת הטוב בכל.   יש שיאמרו – ימות המשיח. כל התפילות והניסים יתגשמו. יש שיגיבו בסרקזם – אשרי המאמינים בתמימותם,  כי אין מצב לכל הטוב הזה. יצר האדם…
עידן רייכל תפס ראש טוב עם הצמד. יכול להיות שהוא מאמין או רוצה להאמין. הרי מהרצון הרי תיפתח הטובה, או למעשה המוסיקה.
המוסיקה עגמומית, יש בה קרני שמש שמסתתרות מאחורי ענן, לא ממש מבשרות על האור הגדול שיגיע. נשמע ששהשראה לכך היא עידן רייכל.  למרות שבקרדיטים דולי ופן הם מלחיני השיר – הוא נשמע לגמרי רייכלי בסולם, במנגינה הנוגה היפה, בטון המלנכולי. ממש הידַּמּוּת בינם ובינו.
בשורה התחתונה – נלך על תחושה שמהעצוב נולד משהו אופטימי. רייכל נשאר במתחם הנוגה שלו, שהוא כשלעצמו אינו קודר אלא עוטף ומנחם, עצוב ומתקתק. מכאן ועד העתיד הורוד שהצמד מנסה לבטא – מפרידים אוקיינוסים. מה שאומר – אשרי המאמינים.

דולי ופן עם עידן רייכל להאמין במאי: דורון סרי 

כל מה שהיה פה ישתנה ממחר/ הזמן עוד יתקן את כל מה שכבר נשבר ונשאר
יש מי ששומר את הטוב לידנו/ הוא תמיד מחכה/ כל מה שהיה פה ישתנה ממחר/ אם ננסה
רק להאמין בלי לדעת/ להרגיש בלי לגעת/ לדבר עם העיניים/ גם שאין לי יותר מה לומר
לשחרר את הרגע/ זה טבעי לפחד מהטבע/ לחבק חזק בידיים/ כל רגע לפני שנגמר

כל מה שהיה פה ישתנה ממחר/ הזמן עוד יתקן את כל מה שכבר נשבר ונגמר
כל התפילות הניסים בחיינו/ מתחברים לרגע הזה/ כל מה שהיה פה ישתנה ממחר/ אם ננסה

רק להאמין בלי לדעת/ להרגיש בלי לגעת/ לדבר עם העיניים/ גם שאין לי יותר מה לומר
לשחרר את הרגע/ זה טבעי לפחד מהטבע/ לחבק חזק בידיים/ כל רגע לפני שנגמר