מנגינת הפתיח נשמעת העתק מ"שתי גיטרות" המוכר משארל אזנבור במקור ומגרסת אבי טולדנו. לא השראה, לא דמיון – אלא יצירה נגזרת – של היצירה המקורית. ההמשך כבר נשמע ברוח השנסון. ישי לוי, זמר רגש בעל קול ייחודי שר סלואו אולד סקול בכוונה גדולה כמו שהוא יודע לשיר. הטקסט כתוב לא קוהרנטי: הדובר בשיר מתפלסף קמעה על מהות החיים, אבל בהמשך מתמקד בעתיד הזוגיות שכמוהו כבניית פרויקט ("לא סיימנו לגדול/ לטעות, לפול/ לברוא יקום שלם/ ביחד"), ותוכניתו להמשיך בו "עד סוף הזמן".
המנגינה – עומדת בפני עצמה, מלודית להפליא, לא מאפיינת את בוטנר, כתובה ברוח שנסונים קלאסיים, קליטה ונגישה. בקומוניקט שנשלח עם השיר, מדבר בוטנר על ישי לוי כאחד "מאבות המזון של הז'אנר הים תיכוני", אבל סיבת החיבור כאן לחלוטין אינה "הז'אנר", אלא יכולותיו של לוי לשיר בבהירות ובהבעה שמעניקים לשיר עוצמה ועומק. מבחינת ה"ז'אנר" לוי כאן על תקן זמר שנסונים, ואם השיר הזה היה מתורגם לצרפתית, היינו מקבלים להיט חוצה זמן, אלא שאז הצרפתים היו חושפים את מה שכל אוזן שומעת בפתיחת השיר – את ה – Deux guitares של אזנבור.
עילי בוטנר עם ישי לוי איתך עד סוף הזמן צילום ובימוי: עידן דמארי
לפעמים בנאדם לא זוכר מה אבד לו/ מה שהיה ונדמה שנפער בו
אדם לפעמים מגדל בלי לדעת/ בין הסדקים עזובה משוגעת
לפעמים העולם מתנגן קצת אחרת/ קצב מוזר פעימה לא מוכרת
אני מנסה להקשיב ולדעת/ אבל אין לי כיוון ופתאום את נוגעת
שבי לידי/ יש מקום לצידי/ לא סיימנו לגדול/ לטעות, לפול/ לברוא יקום שלם/ ביחד
קחי את הכל/ את האש והחול/ לא סיימנו ללמוד/ לצחוק לשרוד/ איתך עד סוף הזמן/ לנדוד
ורק שנינו יודעים איך כמעט וויתרנו/ כמה תהום בגשרים שעברנו/ כמה חלום מאובק ומלוח/ הנחנו בצד ואיבדנו לרוח
את אוספת אותי, מהסבך מהפרא/ פורעת סדינים במיטה מאולתרת/ אני לפעמים מתאמץ ושומע/ איך הבית פועם וכמוני לוחש לך
שבי לידי/ יש מקום לצידי/ לא סיימנו לגדול/ לטעות, ליפול/ לברוא יקום שלם/ ביחד
קחי את הכל/ את האש והחול/ לא סיימנו ללמוד/ לצחוק לשרוד/ איתך עד סוף הזמן/ לנדוד
