סטטיק מספר את סיפור האימוץ שלו. פונה לאמא שוויתרה עליו. זה מעגל שלכאורה נסגר, אבל בפועל נשאר פתוח וכואב. סטטיק נוגע בנושא מוכר ובעייתי: ילדים מאומצים מתמודדים עם חוויות פסיכולוגיות מורכבות. כמובן שישנם גורמים שונים בעלי השפעה מכרעת על הנפש של ילד מאומץ במהלך התבגרותו , כגון גיל האימוץ, הטמפרמנט של הילד, תנאי גידולו ומוצא משפחתו, המשפחה המאמצת ועוד גורמים רבים ומגוונים אחרים.
כמו בשיר הזה, ילד מאומץ מתמודד בדרך כלל עם חוויה עוצמתית, לא פשוטה, של תחושת קטיעה ברצף חייו ובהמשכיותו. התחושה הזו, עלולה להביא לכדי רצף של פגיעות רגשיות, כמו פגיעה באמון ובביטחון בקשר, פגיעה בתחושת הביטחון הקיומי בעולם, פגיעה ביכולת ליצור קשר בין אישי בשל החרדה הכרוכה בכך. וכן בפגיעה בתחושת השייכות למשפחה ולעולם.
סטטיק הוא בחור מצליח ומפוקח. הוא בחר להדהד את החוויה הטראומטית בראפ קליט, שמקבל בעיבוד ממד מקהלתי אוורירי מוזר בקולות של ילדים השרים את הפזמון ("אמא מלכת האמהות...) המשבר האישי, הנזק הנפשי מתמסמסים במוסיקה הזו, שאינה מעצימה את התחושה הקשה, אלא נשמעת משטחת אותה.
*** מתוך האלבום "להרים".
סטטיק אמא
אמא מלכת האמהות/ תנגבי תנגבי לי ת׳דמעות/ ותדליקי נרות שבת/ לי חשוך ואת עוד לא באת
מאיפה מוצאים ת׳כח לחיות אחרי שזרקת ילד?/ לתת לאימוץ לנעול מבחוץ ואין מפתחות לדלת,
ילדות בסיכון וזה כבר נתון , מזל שזה ילד פלא/ החיים זה פאזל, מילא, אבל גם חסר לו חלק
(אמא), הו אמא יקרה/ בדוק הייתה ברירה,/ הייתי ילד רע?/ יה יה יה יה.
(אמא)/ תגידי מה קרה?/ ולמה את קרה?/ חבקי לי תצורה,/ יה יה יה יה
וזה לא פשוט לכתוב לך שירים/ את לא חסרה לי יש לי הורים,
וברוך השם אנחנו מסתדרים/ אבל אם כבר פתחנו תדעי ש –
אמא מלכת האמהות/ תנגבי תנגבי לי ת׳דמעות/ ותדליקי נרות שבת
לי חשוך ואת עוד לא באת
תאמיני לי/ אין סליחה גם אם את תגידי לי (לא),
למדתי לתת כתף אבל כתף זה בול מה שאת לא תחזירי לי,
יש הבדל בין להיות הורה ללהיות הורה שלי ליגאלי,
וכמה שלא תלדי אותי, את אף פעם לא תהיי אמא שלי
וזו לא שריטה זה מוסר השכל/ כי עדיף לקבל שיעור ולקחת ווין מלקחת אל,
רוב ההורים מודאגים מתקשרים לוודא שהילד אוכל/ עוד לא קיבלתי שיחה והילד גדל וגדל וגדל
וזה לא פשוט לכתוב לך שירים/ את לא חסרה לי יש לי הורים,
וברוך השם אנחנו מסתדרים/ אבל אם כבר פתחנו תדעי ש –
אמא מלכת האמהות/ תנגבי תנגבי לי ת׳דמעות
ותדליקי נרות שבת/ לי חשוך ואת עוד לא באת
אמא מלכת האמהות,/ לא היית כשהיית צריכה להיות,
ולמרות שלא ניפגש,/ אני מודה לך על מה שיש.
