מה זה "סוכר טלוויזיה"? אלון עדר ותומר ישעיהו שרים: "סוכר טלוויזיה בתים שנופלים/ במיאמי בעזה ןהים מרחוק/ תמיד בצבע כחול". זה השיר שהעניק לאלבום החדש של הצמד את שמו. כוונת המשורר? החדשות הופכות סוג של סוכר, אבל המציאות קשה לצפיה, מכאיבה, פוגעת בלב ובנפש, אבל בשביל הטלוויזיה היא ממשיכה להיות "סוכר", וסוכר הרי ממכר.
חשבתי על סימון וגרפונקל הישראלים. חשבתי על מוסיקה של השבעים או כזו שאינה תלויה בזמן. ההופעה התחילה בהתרפקות רומנטית שמובילה ל"צליל של סקסופונים". צלילים ראשונים באלבום/ הופעה ראשונה של אחד הצמדים היותר מיוחדים שנולדו כאן לאחרונה. אלבום שהתחיל במפגש מקרי של כתיבת שירים בן שלושה ימים בבית אורן. שיר משותף אחד, הוליד פרץ של יצירתיות ומפגשים שבועיים שהובילו לאחד האלבומים היפים ששמעתי לאחרונה. מרבית השירים באלבום הונצחו בטייק הראשון שלהם, מתוך מחויבות למשפט הראשון, לרגע הראשוני. ובמשך כל הזמן הזה היו פרידות, לידות, והחיים עצמם; תחושות שהיוצרים חלקו זה עם זה במהלך העבודה המשותפת. שיחות שהפכו לחברות אמיצה והתכנסו לשירים.
השירים בעלי יופי פיוטי נדר במחוזותינו – צלילים שחוברים לתחושות הנוגעים בילדות, נפשות פצועות.
ההופעה בפסטיבל הפסנתר היתה אקוסטית למהדרין. אלון עדר – פסנתר וגיטרה, תומר ישעיהו – גיטרה. בהשוואה לאלבום, חסרו (בהופעה) צלילים של גיטרה חשמלית ותופים כמו, למשל, ב"שיר געגוע" שאיבד נפח. מי שלא האזין לאלבום אולי התקשה לקלוט טקסטים. רבים נשארו בחלקתם האינטימית של היוצרים-זמרים קטעי הקישור נשמעו מהוססים בקטע לא ממש התבשלנו על-זה.
בשלים ומבושלים נשמעו המוכרים שלהם: "שיר לאמא", מהיצירות היותר מזוהות עם אלון עדר, קסמו של הלחן, הקצב שמוליך לנתיב הגעגוע, לימים שנעטף בחום אימהי. מסוג השירים שמתכתבים עם נכסי המוסיקה המקומית. לחן, הרמוניה, עיבוד חברו ליצירה קטנה מופלאה. "זמן פריז" של תומר ישעיהו, מנגינה שמשדרת את תוגתו בזרם מחשבות על זמן עכשווי. הקו ההרמוני החם נשמר ב"אישה שלי" גם הוא מהשירים היותר נגישים של עדר, ושירתו של תומר מוסיפה יופי משלו. בהמשך – שיר של קיץ" של תומר. שיר על נחמות ביחס בינו ובינה.
נועדו. יצרו פולק ישראלי נדיר במחוזותינו, נצמד לקווי המתאר של כתיבת השירים – בפורמט הקטן, הצנוע, האינטימי והחשוף. יש מצב שארצה להגיע פעם נוספת לשמוע את המופע הקסום הזה.
אלון עדר שירה ופסנתר ■ תומר ישעיהו שירה וגיטרה
צילומי סטילס: מרגלית חרסונסקי
סקסופונים
העולם מתנגן
כל החיים
שיר לאמא
זמן פריז
אישה שלי
זמן סוכר
